26 דצמבר 2011

איש שלג

נכון שטלביזיה יכולה להיות לפעמים ממש ברכה?
נגיד ב-6:30 בבוקר כשכל מה שבא לכם לעשות זה להתהפך לצד השני ולהמשיך לישון, לתפוס רק עוד תנומה קצרה (או ארוכה). בדיוק בזמן שבו מופיעים להם שני זאטוטים בחדר...
אוי כמה שאני מעריכה את לולי וחבריו. ב-6:30 אני ממש אסירת תודה.

לפעמים טלביזיה יכולה להיות גם קצת בעייתית, בייחוד כשהיא מספקת רעיונות...
"אמא, מתי יהיה לנו שלג?"
"שלג חמודי? למה שלג?"
"כי אני רוצה שלג!"
איך לא חשבתי על זה קודם?...
"חמודי, אתה זוכר שאנחנו גרים במדינת ישראל?"
"כן" העיניים שלו זוהרות, הוא כבר מדמיין את מפולות השלגים של מדינת ישראל...
"אז מדינת ישראל היא מדינה חמה ולכן אין לנו שלג"
הוא מתאכזב אבל לא מתייאש ופונה לסמכות גבוהה יותר: "אבא, מתי יהיה לנו שלג?"
"מממ... השנה אפילו בחרמון אין ממש שלג..." ההוא עונה בייאוש, נזכר בערגה בהחלקות במדרון עם ניילון על הטוסיק...
הקטן לא מבין מה זה חרמון אבל הוא כן מבין שמאבא כנראה לא ייצא לו שלג והוא עובר לגישה תוקפנית יותר "אני רוצה שאאאאאאלללללללאאאאג!!!"
"חמודי, למה בעצם אתה כל כך רוצה שלג?"
"כדי להכין איש שלג..."

אני מסתכלת על הטלביזיה, מחפשת את מקור הצרות שלי ומבינה.
מה? מה קרה לטלביזיה הישראלית? למה בחנוכה אנחנו חייבים לראות דווקא תוכניות על הכריסטמס המושלג, הלבן, היפה, הנוצץ, המה-מם של הגוייים....

טוב, את השלג לתל-אביב אני לא יכולה להביא, אבל איש שלג זה כבר סיפור אחר...



אז איך מכינים?
כרגיל, נכנסים למותק ומצטיידים:
חותכן עוגיות קרייזי דייזי, רויאל אייסינג לבן, אבקת פיות, חותכן קפיץ פתיתי שלג, בצק סוכר, מנג'ט מיני כסוף, סוכריות כסף, צבע מאכל כחול קרח



18 דצמבר 2011

תותים

מכירים את הספר האריה שאהב תות?

מאז שהקטנים נחשפו לראשונה לספר ולצחי נוי בחליפה חומה מיוחדת, הם רוצים לאכול רק תות. 
לא בשר לא גבינה. רק תות.
לא קקאו ולא דייסה, רק תות פשוט. תות.
אפילו גם יש להם דמעות בצורת תות.
וילדים אין להם שום תפיסה של כסף, יש להם רק תפיסה של תות.
לא אכפת להם שרק התחילה העונה ותותים אפשר להשיג רק בשוק האיכרים באמצעות משכנתא גבוהה.

טוב נו, קשה להאשים אותם, התותים בשוק האיכרים (שלא שמעו על המהפכה של המעמד הבינוני כי הם בסך הכל איכרים...) נוצצים כמו יהלומים מוגשים בשלמות בתוך קופסה בצורת לב מה-ממת. 
פלא שהקטנה רוצה אותם? גם אני רוצה אותם! 
אז מה אם שתי קופסאות עולות כמו ארוחה במסעדת גורמה, ושלמחרת הזאטוטה חוטפת שלשולים ובאמצע היום הגננת מוציאה אותי מהעבודה. העיקר שיש תותים...
אז לא חבל, דווקא עכשיו כשהתותים כל כך יקרים, להכין מהם מאפינס? חבל! ממש חבל!

זה לא אומר שלא הכנתי...




בא לכם גם קרם? מקציפים שמנת מתוקה עם כף שטוחה של אבקת סוכר ומזלפים.
איך מכינים כאלה פרחים מקסימים? בקלות! נכנסים למותק, ורוכשים סט חותכן וטקסטורה - דייזי
דוגמאות נוספות והוראות שימוש אפשר למצוא כאן.
מנג'טים אדומים מנוקדים? כאן. והאדום אדום הזה - כאן.
בתאבון!

03 דצמבר 2011

עקרות בית נואשות


הצד שלי: 
סופסוף חזרנו לשגרת בוקר שישי נטול ילדים. סופסוף. יותר משנה זה לקח. 
אז הזמנתי את הבנות לארוחת בוקר, מזמן לא ישבנו לפטפט לאור יום, ואולי גם לתפור איזה משהו קטן על הדרך. 
לא תאמינו כמה זמן לוקח למצוא בוקר שישי אחד שבו 5 אמהות פנויות וזמינות. חודשיים! חודשיים זה לוקח!
אחת בחו"ל, ואז השניה בחו"ל, ואז יש טיול בגן, ואז יומולדת בגן, ואז חגים, ואז אחת סתם בסופ"ש. 
ובסוף זה קרה.
"אבל אמרתי לא להביא תינוקות!!" זעקתי בזמן שהשתיים הראשונות נכנסו ובידיהן תינוקות.
כאילו מה? פתחתי גנון? ודווקא ביום שישי כשהתינוקות שיש לי משל עצמי מבלים להנאתי בגן? דווקא אז?
לפחות הנותרות באו בגפן. טוב, אז יהיו עוד כמה ידיים לטפל בתינוקות.
ואחרי שקצת אכלנו בעצמנו ובעיקר האכלנו את התינוקות, ואחרי זה אספנו את כל האוכל של התינוקות מהרצפה,
כל אחת קיבלה ממני מתנה שקניתי במיוחד בשבילה: פלמוליב. 
כן, פלמוליב. מה הן חושבות, שבאו להנות?
אז ישבנו בצוותא בבוקר שישי שימשי ונעים, והכנו ביחד סינרים לנוזל לשטיפת כלים.
ובין לבין גם החלפנו חיתולים...


הצד שלה: 
ימי שישי. כמה אני אוהבת ימי שישי. כל כך התגעגעתי לימי שישי שלי. 
זה התחיל ביום הנוראי ההוא, ה-15 באוגוסט. היום שבו נגמר הגן. שבועיים וחצי הילדים בבית, אח"כ שבוע קליטה ואז שבוע בבית עם הילדים חולים. עד שכולם כבר התאפסו על עצמם התחילו החגים, ראש השנה, כיפור ואז סוכות. פעמיים! ואז זה נגמר. אה, מה, לא? טיול מהגן לפארק הקופים? מה יהיה עם האמביציות הבלתי נגמרות של הגננות??? ועד שכבר חשבתי שזה הסוף, אז בשישי הבא יש לגדול יום הולדת, בגן...
באמצע כל הברדק הזה ההיא הודיעה שישי הראשון שפנוי ארוחת בוקר אצלה + הפתעה. ארוחת בוקר? אצלה? ברור! וגם יש הפתעה!!!
כשהגענו מצאנו שולחן ערוך בקפידה (אלא מה?)
"ומה עם ההפתעה?"
"ההפתעה קשורה למכונת תפירה." מה? כל מה שאני רואה שקשור למכונת תפירה זה הרגלית...
התיישבנו לאכול וחוץ משני תינוקות הכל היה נפלא. ואז היא הוציאה אותה. ההפתעה. חמש שקיות בד מקסימות. יא! מה יש בפנים? מה??? פלמוליב??? כן, היום אתן רוחצות כלים...
סתם. 
משוגעת!
היום אנחנו תופרות סינרים לפלמוליב...
אני יכולה לרחוץ את הכלים?...





הדרכה? בבקשה, כאן.
וגיזרה שמתאימה בול לבקבוקי פלמוליב הקלאסיים? כאן.
הכנתן? אתן מוזמנות להעלות תמונה :). כאן.
לא הצלחתן להוריד את הגיזרה? שלחו לי מייל ואשלח לכן.


02 נובמבר 2011

עתיד ורוד?

וואו, זה לא היה קל.
טוב שנגמר. הפעם שרדתי את זה. בקושי, אבל שרדתי. מזל. עוד חצי שנה עד לפעם הבאה...
כן, אני מדברת על החגים. אתם בטח כבר שכחתם שבכלל היו. אז אני רק עכשיו הצלחתי להתאושש: להחזיר שני שובבים לשגרה, להתחיל שוב דיאטה, להשתלט על הבלאגן בבית, להחזיר למקום את כל ציוד הקפמינג. ולתלות כביסה. ועוד כביסה. ופתאום התחיל החורף, ונאלצתי גם לסדר ארונות, מה שגרר אחריו - למרבה הפליאה - ערימות נוספות של כביסה...
אל תחפשו אותי - אני מתחת לערימת כביסה.
ובין לבין - עוד אחת התחתנה. אילו רק הייתה לקראת כמה כביסות היא צועדת, היא בטח הייתה שוקלת את כל העניין מחדש. 
אז חגגנו. שוב, בוורוד. אלא מה?...











25 ספטמבר 2011

נשיקות חג

מתוך הפרוייקט עד 100 של בלינג בלינג


לעולם לא תתפסו אותי בלי נשיקות מרנג בבית. זה מה-זה קל!
הן מאוד לא מפונקות - מחזיקות מעמד אפילו חודשים, סתם ככה בצנצנת על המדף, מקשטות לי את המטבח, כשאני מתארחת וצריכה מתנה אני ממלאה צנצנת,
כשאני מארחת ומגישה קפה הן תמיד נמצאות שם בצד,
וכשבא לי לפנק את הזאטוט אני שמה לו אחת קטנה כזו ביד והוא משיב לי בחיוך רחב.
הקוטרית כמובן מתלוננת. היא אומרת שזה בלתי אפשרי שתמיד יש לי צנצנת כזאת מפתה שאחריה היא חייבת לצאת לריצה ארוכה. זה באמת לא בסדר, כי אז היא מכריחה גם אותי לבוא איתה...

ובחגים - אנחנו בדרך כלל גם מארחים וגם מתארחים, אז כשעלה הרעיון לפרוייקט, ישבנו וחשבנו והחלטנו לחסל 2 ציפורים במכה - באותה הזדמנות להכין גם קינוחים וגם מתנה.

אז איך מכינים:
חומרים ועלויות:
5 ביצים גדולות - 7.5 ש"ח (ביצי חופש, אלא מה)
400 גרם סוכר - 2.5 ש"ח
צנצנת זכוכית גדולה - 36 ש"ח
סרט לקישוט - 2 ש"ח
סה"כ 48 ש"ח לצנצנת מתוקה מתוקה...


ולאופן ההכנה:
מפרידים ביצים ומכניסים את החלבונים לקערה נקייה. טורפים עם הסוכר. מניחים את הקערה מעל סיר עם מים רותחים (באן מארי) ומחממים מעל האדים על אש נמוכה תוך ערבוב מדי פעם, עד שרוב הסוכר נמס והתערובת חמימה למגע.
מעבירים למיקסר ומקציפים במהירות גבוהה כ-10 דקות, עד שהקערה קרה למגע.
אם רוצים נשיקות בצבעים, זה הזמן לטפטף פנימה כמה טיפות של צבע מאכל ולהקציף כדקה נוספת.
מכניסים את הקצף שנוצר לשקית זילוף ומזלפים נשיקות קטנטנות בתבנית מרופדת בנייר אפיה.
אופים בטורבו בחום נמוך, 50-70 מעלות למשך כ-5 שעות (אפשר למשך הלילה), עד שהנשיקות קשות, גם מבפנים.
לפני האפיה אפשר גם לפזר סוכריות קישוט קטנות.
(מיותר לציין שכבר מזמן הקוטרית התעייפה ואמרה שזה בכלל לא קל...)

 


מתארחים?
מלאו נצנצת זכוכית גדולה בנשיקות. קשרו בסרט והצמידו ברכה מתוקה.


מארחים?
סמנו מקומות ישיבה. הכניסו נשיקות לתוך צנצנת קטנה, קשרו בסרט והוסיפו פתקית עם שם הסועד. הניחו במרכזה של כל צלחת. בתום הארוחה כל אחד המאורחים יוכל לקחת איתו משהו מתוק לדרך.



רוצים סתם להיות נחמדים?
מלאו שקית צלופן קטנה, קשרו בסרט ואחלו שנה מתוקה לכל הסובבים אתכם: לחברים בעבודה, לשכנים, לפקידה בדואר, לקופאית בסופר...


שתהיה שנה מתוקה!


14 אוגוסט 2011

ט"ו באב

"בובי, מחר חג האהבה, קנית לי כבר מתנה?" שאלתי, בוהה נפעמת בכותנת לילה מהממת, נראית כזאת מלטפת ונעימה. כזאת שתרצי תמיד ללבוש אבל בסוף תישאר כנראה לנצח במגירה.
"מה? איזה חג?" ההוא נראה קצת מבולבל, לא מאמין ששוב זה קורה...
"ט"ו באב! נכון קנית לי?"
"כן, כן... בב-ברור..." הוא עדיין נראה מבולבל, ממשיך ללכת ישר, שומר על פוקר פייס. בטח זכר, ממש...
"מעולה! כי אני קניתי לך מתנה מה זה שווה!"
אני רואה את המחשבות מתחילות לרוץ לו בראש. סורק את יומן הפגישות שלו למחר, מנסה להבין איפה הוא מצליח להשחיל גיחה לקניון הקרוב, לא ברור לו מה צריך להיות גודל הנזק שישתווה למתנה השווה שאני קניתי לו... אופסי... מתנה? קניתי לו? אוי... לא, לא ממש, סתם אמרתי כי קיוויתי שאולי פתאום הוא יחשוב ש.. ויגיד ש... ומה לעזאזל חשבתי לעצמי? ואיך אני מוצאת מחר זמן לקפוץ לקניון לקנות לו מתנה שווה??? אוי, ולמי בכל יש רעיון למתנה שווה? ולמי בכלל יש סבלנות לזה? ומי ביכלל צריך את החג הזה? זה מה זה תקוע עכשיו! ומתי בכלל הפכה המתנה למדד לאהבה???


כמנהגנו - עטרות נייר (מנג'טים) וקישוטי לבבות אכילים באדיבות מותק - בוטיק סוכר



02 אוגוסט 2011

3


וואו! באיזו מהירות חלפה עוד שנה!
בלי שהרגשתי, הפעוט הפך לבן 3. ממש לא שמתי לב. פשוט הייתי כל כך עסוקה בהכנות לחגיגה...

אפילו דרישות מיוחדות לא היו לו (לא שבאמת טרחתי לבדוק...)
לא פיראטים, לא פיטר-פן, לא דייגו, ומזל שלא יובל המבולבל.
כל שהטריד את מנוחתו היה מתי הנר בצורת הספרה 3 שהוא קיבל מהגננת יהיה דולק על עוגה. ולא משנה לו על איזו עוגה.

ובכל זאת, הילד כבר בוגר, ו(כשנוח לנו) הוא גם שותף להחלטות שקשורות אליו, אז שאלתי אותו:
"בא לך סוסים ביומולדת?"
והוא הסתכל עלי בעיניים מלאות בהבנה וענה:
"אמא, אני חושב שסוסים זה רעיון מצויין"

אחחחח, כמה נחת!

הגבר מיד קיבל משימה שעד היום הוא עדיין מספר לכל מי שמוכן לשמוע כיצד עמד בה בגבורה:
נסע לדרום תל-אביב. באוטו. בפקקים!
קנה 35 מקלות של מטאטא.
במחיר פשוט מציאה.
בתוספת מחיר קטנטנה הסכימו לנסר לו אותם לאורך שאשתו פקדה.
העמיס את כל 35 המקלות באוטו.
נסע את כל הדרך חזרה לצפון העיר והעלה אותם הביתה. במעלית.

אני, לעומת זאת, כל מה שעשיתי במשך כמה ימים היה:
גזרתי, תפרתי, מילאתי, הדבקתי והפכתי 35 מקלות מטאטא לסוסים.
אה, ואח"כ גם קצת בישלתי וקצת אפיתי ובלילות הפכתי מפיות נייר לפרחים.

אבל אם תשאלו אותו – אז כל מה שעשיתי היה להיכנס לאינטרנט ולעשות הזמנה מאוד יקרה מהסופר.
גברים...

מסיבה? 
שיא המסיבה (טוב, אם לא סופרים את הדלקת הנר) היה כשארנון, חבר יקר, הושיב סביבו את כל הילדים וסיפר להם בדיה על סוס דמיוני. אחר כך הוא גם לימד אותם איך לרכב על סוס-מטאטא. חלק מהילדים (בעיקר הבנות אם נודה על האמת) תפסו את העניין מהר ויצאו לשוטט במרחבי המתחם המגודר בלונים. אלה הפרקטיים יותר קלטו את הפוטנציאל הגלום במקל ארוך עם שערות בקצה והחלו מיד במלאכת טאטוא יסודית...

ואני? כל המסיבה הסתובבתי עם זאטוטה בוכייה על הידיים. למה? ככה. קמה על צד שמאל. רוצה רק אמא. 
נשים...






     ועוד לפני שהספקתן לשאול (כן, אני בהחלט מניחה שהרוב המכריע פה הוא נשי...) אז
     ועם זה עושים כוכבים,
     ועם זה עושים דייזי, ובכל מיני גדלים,
     ותודה גדולה גדולה למותק.