03 יולי 2011

מילואים

הגבר הודיע שהוא יוצא למילואים.
סופסוף, חשבתי לעצמי. קצת שקט לא יזיק לי.
“ל-4 שבועות”, הוא המשיך.
“סבבה”, חשבתי לעצמי. בפעם שעברה זה היה רק שבוע ובקושי הרגשתי את זה.
אמר - ויצא.

היום הראשון היה נפלא..
ביום השני - גיליתי שהזאטוטה מתעוררת לפעמים בלילה, ושעדיין די קר לצאת מהמיטה בשעות האלה.
ביום השלישי התחיל כבר לכאוב לי הגב מעומס זאטוטה-על-הידיים ופעוט שרוצה לבדוק מה יש במדף הכי עליון במקרר.
ביום הרביעי, העניינים כבר התחילו להסתבך...
לחץ מטורף בעבודה, דברים לא עובדים, נראה כאילו לא יכול להיות יותר גרוע, ואז אומרים לי שיש לי פנצ'ר בגלגל...
ירדתי לאוטו בשיא הלחץ, התחלתי לנסוע לפנצ'ריה פה מאחור, בחצי קילומטר נסיעה שיש לי בהמה מטומטמת אחת נכנסה בי – מה קורה? אין סרגל מאמצים לחד הוריות?
טוב, אין ברירה, זה לא הזמן להתפנק, חייבים להמשיך. החלפנו פרטים, תיקנתי פנצ'ר, נסעתי לאסוף את הקטנים מהגן והמשכנו הביתה. רעש מוזר ליווה אותנו כל הדרך. כשהגענו גיליתי את המפתחות של הבית והסלולרי שנחים בכיף על גג הרכב ושרדו את כל הנסיעה הביתה. אז זה היה הרעש המוזר... איזה כיף, פחות משהו לתקן, ואיזה חמודים הם שהחזיקו חזק בגג כל הדרך ולא עפו... סופסופ נקודת אור!  האם המזל משנה פניו אליי?
שמחים ומרוצים עלינו הביתה מצפים לאחה"צ רגוע ושליו.
נכנסנו הביתה, קיבל את פנינו ג'וק ע-נ-ק-י! ישר ארזתי את הילדים וברחנו מהבית. הלכנו לבקר ת'במבי בפינת החי.
הגענו לפינת החי, עשינו סיבוב שלום לכל הבמבים, ומצאנו אחד מת...
"אמא, תראי את הבמבי הזה איך הוא ישן עם כל הזבובים"
ישר התקשרתי למוקד העירוני לדווח על במבי מת. אלכס מעבר לקו שאל אותי אם כשאני אומרת במבי אני מתכוונת לאייל או ליעל. לא היה לי מושג.
תוך 3 דקות הגיעו בטרקטור 3 גברים בחליפות כחולות ואספו את הבמבי המת בתוך שק.
חזרנו הביתה. הג'וק כבר עזב, או לפחות עשה את עצמו.
ואז התעורר לחיים הפרפר-לילה-בגודל-ציפור-לא-קטנה-בכלל שעבר לגור אצלנו בבית בלילה הקודם ולא הפסיק להטיח את עצמו על קירות המסדרון. כן, בדיוק המסדרון הזה שמחבר בין החדר שלנו לחדר של הילדים. כל הלילה רק התפללתי שאף אחד מהם לא יתעורר ואני אצטרך לעבור במסדרון והפרפר יטיח את עצמו עלי.
תפילותיי נענו? ברור שלא.
פעמיים נאלצתי לעבור דרך האמבוש שלו.
פעוט על-הבוקר:
"אמא! בואי תראי איזה פרפר גדול!"
"כן, ראיתי..."
"אמא, תגעי בו שאני אראה אותו עף..."
"תשכח מזה!!!!!"
לפני שיצאתי לעבודה פתחתי לרווחה את כל החלונות בבית, שיהיה לו מאיפה לצאת.
ההוא כנראה התבלבל וחשב שפתחתי בית הארחה, כי עכשיו הוא נח עם עוד שני חברים שלו על הקיר בפינת האוכל.
מיותר לציין שהיום הרשיתי לאכול ארוחת ערב בסלון...
הייתי חייבת להירגע. נכנסתי לחדר והתייחדתי עם מכונת התפירה. רק משהו קטן, חשבתי לעצמי. יצאתי משם אחרי 4 שעות, עם שמיכה חדשה לזאטוטה.

אני כנראה בכל זאת צריכה גבר בבית.
או אולי מדביר?...