26 דצמבר 2011

איש שלג

נכון שטלביזיה יכולה להיות לפעמים ממש ברכה?
נגיד ב-6:30 בבוקר כשכל מה שבא לכם לעשות זה להתהפך לצד השני ולהמשיך לישון, לתפוס רק עוד תנומה קצרה (או ארוכה). בדיוק בזמן שבו מופיעים להם שני זאטוטים בחדר...
אוי כמה שאני מעריכה את לולי וחבריו. ב-6:30 אני ממש אסירת תודה.

לפעמים טלביזיה יכולה להיות גם קצת בעייתית, בייחוד כשהיא מספקת רעיונות...
"אמא, מתי יהיה לנו שלג?"
"שלג חמודי? למה שלג?"
"כי אני רוצה שלג!"
איך לא חשבתי על זה קודם?...
"חמודי, אתה זוכר שאנחנו גרים במדינת ישראל?"
"כן" העיניים שלו זוהרות, הוא כבר מדמיין את מפולות השלגים של מדינת ישראל...
"אז מדינת ישראל היא מדינה חמה ולכן אין לנו שלג"
הוא מתאכזב אבל לא מתייאש ופונה לסמכות גבוהה יותר: "אבא, מתי יהיה לנו שלג?"
"מממ... השנה אפילו בחרמון אין ממש שלג..." ההוא עונה בייאוש, נזכר בערגה בהחלקות במדרון עם ניילון על הטוסיק...
הקטן לא מבין מה זה חרמון אבל הוא כן מבין שמאבא כנראה לא ייצא לו שלג והוא עובר לגישה תוקפנית יותר "אני רוצה שאאאאאאלללללללאאאאג!!!"
"חמודי, למה בעצם אתה כל כך רוצה שלג?"
"כדי להכין איש שלג..."

אני מסתכלת על הטלביזיה, מחפשת את מקור הצרות שלי ומבינה.
מה? מה קרה לטלביזיה הישראלית? למה בחנוכה אנחנו חייבים לראות דווקא תוכניות על הכריסטמס המושלג, הלבן, היפה, הנוצץ, המה-מם של הגוייים....

טוב, את השלג לתל-אביב אני לא יכולה להביא, אבל איש שלג זה כבר סיפור אחר...



אז איך מכינים?
כרגיל, נכנסים למותק ומצטיידים:
חותכן עוגיות קרייזי דייזי, רויאל אייסינג לבן, אבקת פיות, חותכן קפיץ פתיתי שלג, בצק סוכר, מנג'ט מיני כסוף, סוכריות כסף, צבע מאכל כחול קרח



18 דצמבר 2011

תותים

מכירים את הספר האריה שאהב תות?

מאז שהקטנים נחשפו לראשונה לספר ולצחי נוי בחליפה חומה מיוחדת, הם רוצים לאכול רק תות. 
לא בשר לא גבינה. רק תות.
לא קקאו ולא דייסה, רק תות פשוט. תות.
אפילו גם יש להם דמעות בצורת תות.
וילדים אין להם שום תפיסה של כסף, יש להם רק תפיסה של תות.
לא אכפת להם שרק התחילה העונה ותותים אפשר להשיג רק בשוק האיכרים באמצעות משכנתא גבוהה.

טוב נו, קשה להאשים אותם, התותים בשוק האיכרים (שלא שמעו על המהפכה של המעמד הבינוני כי הם בסך הכל איכרים...) נוצצים כמו יהלומים מוגשים בשלמות בתוך קופסה בצורת לב מה-ממת. 
פלא שהקטנה רוצה אותם? גם אני רוצה אותם! 
אז מה אם שתי קופסאות עולות כמו ארוחה במסעדת גורמה, ושלמחרת הזאטוטה חוטפת שלשולים ובאמצע היום הגננת מוציאה אותי מהעבודה. העיקר שיש תותים...
אז לא חבל, דווקא עכשיו כשהתותים כל כך יקרים, להכין מהם מאפינס? חבל! ממש חבל!

זה לא אומר שלא הכנתי...




בא לכם גם קרם? מקציפים שמנת מתוקה עם כף שטוחה של אבקת סוכר ומזלפים.
איך מכינים כאלה פרחים מקסימים? בקלות! נכנסים למותק, ורוכשים סט חותכן וטקסטורה - דייזי
דוגמאות נוספות והוראות שימוש אפשר למצוא כאן.
מנג'טים אדומים מנוקדים? כאן. והאדום אדום הזה - כאן.
בתאבון!

03 דצמבר 2011

עקרות בית נואשות


הצד שלי: 
סופסוף חזרנו לשגרת בוקר שישי נטול ילדים. סופסוף. יותר משנה זה לקח. 
אז הזמנתי את הבנות לארוחת בוקר, מזמן לא ישבנו לפטפט לאור יום, ואולי גם לתפור איזה משהו קטן על הדרך. 
לא תאמינו כמה זמן לוקח למצוא בוקר שישי אחד שבו 5 אמהות פנויות וזמינות. חודשיים! חודשיים זה לוקח!
אחת בחו"ל, ואז השניה בחו"ל, ואז יש טיול בגן, ואז יומולדת בגן, ואז חגים, ואז אחת סתם בסופ"ש. 
ובסוף זה קרה.
"אבל אמרתי לא להביא תינוקות!!" זעקתי בזמן שהשתיים הראשונות נכנסו ובידיהן תינוקות.
כאילו מה? פתחתי גנון? ודווקא ביום שישי כשהתינוקות שיש לי משל עצמי מבלים להנאתי בגן? דווקא אז?
לפחות הנותרות באו בגפן. טוב, אז יהיו עוד כמה ידיים לטפל בתינוקות.
ואחרי שקצת אכלנו בעצמנו ובעיקר האכלנו את התינוקות, ואחרי זה אספנו את כל האוכל של התינוקות מהרצפה,
כל אחת קיבלה ממני מתנה שקניתי במיוחד בשבילה: פלמוליב. 
כן, פלמוליב. מה הן חושבות, שבאו להנות?
אז ישבנו בצוותא בבוקר שישי שימשי ונעים, והכנו ביחד סינרים לנוזל לשטיפת כלים.
ובין לבין גם החלפנו חיתולים...


הצד שלה: 
ימי שישי. כמה אני אוהבת ימי שישי. כל כך התגעגעתי לימי שישי שלי. 
זה התחיל ביום הנוראי ההוא, ה-15 באוגוסט. היום שבו נגמר הגן. שבועיים וחצי הילדים בבית, אח"כ שבוע קליטה ואז שבוע בבית עם הילדים חולים. עד שכולם כבר התאפסו על עצמם התחילו החגים, ראש השנה, כיפור ואז סוכות. פעמיים! ואז זה נגמר. אה, מה, לא? טיול מהגן לפארק הקופים? מה יהיה עם האמביציות הבלתי נגמרות של הגננות??? ועד שכבר חשבתי שזה הסוף, אז בשישי הבא יש לגדול יום הולדת, בגן...
באמצע כל הברדק הזה ההיא הודיעה שישי הראשון שפנוי ארוחת בוקר אצלה + הפתעה. ארוחת בוקר? אצלה? ברור! וגם יש הפתעה!!!
כשהגענו מצאנו שולחן ערוך בקפידה (אלא מה?)
"ומה עם ההפתעה?"
"ההפתעה קשורה למכונת תפירה." מה? כל מה שאני רואה שקשור למכונת תפירה זה הרגלית...
התיישבנו לאכול וחוץ משני תינוקות הכל היה נפלא. ואז היא הוציאה אותה. ההפתעה. חמש שקיות בד מקסימות. יא! מה יש בפנים? מה??? פלמוליב??? כן, היום אתן רוחצות כלים...
סתם. 
משוגעת!
היום אנחנו תופרות סינרים לפלמוליב...
אני יכולה לרחוץ את הכלים?...





הדרכה? בבקשה, כאן.
וגיזרה שמתאימה בול לבקבוקי פלמוליב הקלאסיים? כאן.
הכנתן? אתן מוזמנות להעלות תמונה :). כאן.
לא הצלחתן להוריד את הגיזרה? שלחו לי מייל ואשלח לכן.