05 מרץ 2011

ג'ירפה


כשהתחלנו לצאת הוא בדיוק השלים את ההתמחות שלו במשפטים, תקופה שבסופה, כידוע, נבחנים בבחינות הלשכה הידועות לשמצה.
ההכנה לבחינות ארוכה ואינטנסיבית – לכל הפחות חודש שבו לומדים מסביב לשעון. לומדים ולומדים ולומדים. ועוד קצת לומדים.
ואני – בת זוג מתחשבת ונטולת שמץ אגואיזם – מיד עבר בי חשש. חודש שלם של לימודים? חודש שלא יהיה לו ראש לבלבולי מוח שלי? חודש ארוך ומייגע שבו אצטרך להשתתף במטלות ומדי פעם להוציא בעצמי את הכלב?
אז מה אם הוא פינק אותי בארוחות חפוזות בזמן שלמדתי בעצלתיים במשך יום וחצי למבחן במדעי המחשב? זה אומר שעכשיו במשך חודש אצטרך לפנק אותו בסנדוויצ'ים מושקעים?
מיד התקשרתי לחברתי היקרה וקיטרתי. הוא באמת לא צריך אותי פה, אני הרי לא ממש מועילה, בטח רק אפריע. עדיף לו בלעדיי. היא הסכימה. מיד התקשרנו לסוכנות נסיעות והזמנו כרטיסי טיסה. למקסיקו. לכל החודש.
אז טיילנו להנאתנו במקסיקו והיה בעיקר חם ודביק.
באחד משיטוטי הערב שלנו פתאום ראיתי אותה. תמירה ואצילית, עיניים גדולות ותמימות, סביב צווארה כרוכה גרילנדה.
נדלקתי מיד. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
הג'ירפה.
עמדתי מולה, מסתכלת לתוך עיניה, וליבי התמלא באושר. היא שלי.
ואז ראיתי את תג המחיר...
מלבד העובדה שהיא עלתה יותר מכרטיס טיסה, קול קטן לחש לי שיהיה לגמרי לא פשוט לתרמילאיות כמונו להמשיך לטייל במקסיקו הלוהטת עם ג'ירפה שנושקת לגובה שלנו...
נאלצנו להפרד. בחיי שבאותו הרגע נצנצה לי דמעה בעיניים.
המשכנו בדרכנו. בימים טיילנו ובלילות חשבתי עליה.
חודש עבר והטיול נגמר. נחתנו חזרה בארץ שעה אחרי שהסתיימה בחינת הלשכה. השלמנו פערים ומיד אחר כך התחלתי בעבודה. לקח לי חצי שנה לסיים אותה. ומאז כבר 4 שנים שהיא בשיפוצים. רגע לפני שמתחיל השיפוץ הבא היא הסכימה לדגמן עבורכם.




אחר כך גם נולדה לה אחות קטנה