15 מרץ 2011

יום המשפחה

בגן החליטו שאנחנו, כמשפחתו של הפעוט שמתרוצץ אצלם, צריכים לקחת חלק ביום המשפחה. לא בדיוק הבנתי למה, אבל, נו טוב, שיהיה. הזדמנות מצויינת לאפות משהו. מיד התנדבתי להביא בורקסים. ככה יכולתי להבטיח שערמת הבורקסים בהישג ידו של האפרוח שלי תהיה קטנה יותר, ובמקומה תוצע אלטרנטיבה בריאה יותר.
הקטע הוא שלא יכולתי להבטיח בורקסים ואז להגיע עם מגש ירקות. לא, גם לא פירות... זה היה חייב להיות משהו קטן עם פחמימות. הייתי חייבת להיות יצירתית. נו טוב, מזל שיש עוד כמה ימים לשבור את הראש...

ואז עברו כמה ימים וברור ששכחתי שיש מסיבה. ועוד יותר שכחתי שאני צריכה להביא משהו (אה כן, בורקסים...). מזל שהבן של הקוטרית נמצא בקבוצה של הקטנים באותו גן, ומזל שלקבוצה של הקטנים נערכה המסיבה יום קודם, ומזל שגם היא (כמה מפתיע) שכחה להביא בורקסים, וישר התקשרה לקטר...
תמיד טענתי שהיא היחידה שאני יכולה באמת לסמוך עליה שתעשה פאדיחות רגע אחד לפניי...
בהתחלה התעצבנתי וישר זרקתי כמה מילים לא יפות על מי שהמציא את יום המשפחה.
אחר כך נזכרתי, שהבאה בתור שאני יכולה לסמוך עליה זו אני! פתחתי את המקפיא, הוצאתי 3 גלילים של בצק לשבלולי גבינה שהכינותי מראש (3 חודשים מראש?), חתכתי לפרוסות, הכנסתי לתנור והתקבלה מנת פחמימות בכלום עבודה (עבודה שנעשתה מעל חודש מראש לא נחשבת).

ועכשיו אני נאלצת לכתוב את הפוסט הזה כי כל האמהות בגן רוצות את המתכון.
טוב נו, לא כולן. רק שתיים. וגם אבא אחד...