20 מרץ 2011

במטבח

לבעל אחד יש תיאוריה. הוא אומר שאנחנו הנשים, תמיד היינו ותמיד נשאר ילדות קטנות. כשאנחנו קטנות אנחנו משחקות בבובות. מלבישות אותן, מפשיטות אותן, מסרקות, מאפרות, מקשטות. בקיצור משחקות בבובות.... אחר כך אנחנו כביכול מתבגרות ומתקדמות ומשאירות את הבובות לאחרות. 
אבל בסתר ליבן נשים הן רובן ככולן נשארות ילדות שמשחקות בבובות. 

וכשתינוק נולד זו חגיגה אמיתית. זה כמו בובה אבל אמיתי, וכל כולו שלי.
פתאום הילדות שבנו מתעוררות: מלבישות, מפשיטות, רוחצות, מסרקות. עם כובע, בלי כובע. ג׳ינס מגניב או חליפת סערה.
רק תחשבו על זה, הרי תינוק זה בערך הדבר הכי נקי שיש ובכל זאת הוא מחליף שתיים-שלוש מערכות בגדים ביום לפחות. 

הבעיה עם תינוקות היא שעם הזמן הם גדלים והופכים לילדים. כאלה עם דעות ורצונות. 
אז מהר מהר, לפני שיספיק להתנגד, או חלילה להביע דעה, החלטתי בשביל הבן שלי מה הוא ילבש בפורים גם השנה. הוא ושאר הילדים בחבורה. וגם הזאטוטה.

הבעל ההוא התנגד. הוא מת על קומיקס. רק בשביל זה הוא הביא בן. ואז עוד בן. מה בסה״כ ביקש? ספיידרמן?...