08 אפריל 2011

הקוטרית

הכרנו כשהילדים היו עדיין בשלב הזחילה.
אני – אמא צעירה עומדת על המדרכה מול פתח הבניין ומנענעת עגלה, היא – ציידת אמהות צעירות, מגלגלת עגלה בעצמה.
שאלה מה מעשיי, עניתי איזו תשובה דבילית. מאז לא נפרדנו.
היא הראשונה שאתקשר לבכות באוזניה כשאני עצבנית על הגבר, למרות שברוב הפעמים היא תעמוד לצידו... וכשאני מקבלת אס.אמ.אס בשבת אחה"צ, בלי לגשת לטלפון אני כבר יודעת שהיא רוצה להיפגש למחרת בבוקר - במקום הקבוע שלנו.
היא זו שאספה 5 אמהות ובנתה ליגה לתפארת. בהתחלה היא הייתה יושבת ראש הליגה, והיום היא הקוטרית של החבורה וזו שצועקת על מלצרים...
היא זו שיודעת איך לצרף את כולנו לשיחת ועידה כשאנחנו בדרך חזרה מהעבודה,
והיא זו שתגרום לנו, בניגוד גמור לרצוננו, לבלות אחה"צ נוסף בגינה המסריחה ולצאת משם כשאנחנו מחליטות (שוב) לא לדרוך שם לעולם.
היא זו שתתחייב להכין סלט ארטישוק סופני כמו שרק היא יודעת, ובסוף נמצא את עצמנו אוכלות לחם עם חמאה,
והיא זו שתדאג שכולנו נקנה שוברים, נשאיר את הילדים עם הבעל, נצא לערב בנות מבטיח במסעדה שווה מחוץ לעיר ואז נעזוב בחיפזון מבלי שטעמנו מהקינוח.
וזה הפוסט היחיד שהיא לא ערכה קטלה/קיצצה/שכתבה לפני שפורסם, והוא מוקדש לה. באהבה.

באחד משיטוטינו בחופשת הלידה היא לא הרשתה לי לקנות סלסילה שעלתה 200 ₪ בשביל הזאטוטה. טענה שמחיר כזה בשביל "דבר כל כך לא פרקטי" זה פשוט לא מתקבל על הדעת. לא באמת התייחסתי למה שהיא אמרה, אבל היא חסמה אותי בגופה. אז נאלצתי לקנות אחת ב-35 ₪ ולשדרג אותה בעצמי.
אה כן, שכחתי לציין שייעודה של הסלסילה היה לשמש כתיק גן, רציתי שלמטפלת במשפחתון יהיה קל ונגיש למצוא מוצץ כשצריך, אחרי שראיתי אותה נוברת בתוך תיק עמוס בחיפוש נואש אחר המרגיע הלאומי ובידה השנייה תינוק בוכה.
המטפלת מוקסמת, מודה לי על ההתחשבות.
ההיא עדיין חושבת שזה אחד הדברים היותר מטופשים שאי פעם יצרתי.
אז אם אתם במקרה עוברים בשכונה ורואים אחת עם תינוקת תלויה עליה מחזיקה סלסלה ורודה ובתוכה מחלק מנות וחיתולים, ואחת שמסיעה עגלה מגבירה צעדים כי לא בא לה ללכת לצד סלסלה ורודה מטופשת, תעצרו להגיד שלום.


סלסילה מכוערת לפני

סלסילה מאממת אחרי



ובפעולה