26 אפריל 2011

ההוא וההיא

כל מי שהתחתנה בוודאי כבר הספיקה להכיר את ה"הוא" וה"היא".
ההוא, זה ההוא שהיא התחתנה איתו.
ההיא זאת אמא שלו...
ובאמת, כמה שהיא תהיה נחמדה וטובת לב, תמיד, אבל תמיד יהיה איזה שהוא סוג של מתח. לי זה נראה טבעי.
לא מזמן ילדתי בן בכור. גם אני בעוד 20 שנים באופן טבעי לא אחבב במיוחד את הפרחה שתיקח לי אותו...
אצלנו זה מתבטא בעיקר סביב נושא האוכל.
כשבעלי בא הביתה, בדמיונו הוא רואה שולחן עמוס כל טוב – עוף, בשר ומטעמים.
בצלחת שלו מה שהוא באמת רואה זה קינואה וחמוציות – הוא מנסה ולא מצליח להבין איך מכל הנשים בחר דווקא בצמחונית...
בכל פעם כשהוא רק מנסה להשוות אני לא מבינה מה הטעם. איך אפשר להשוות בין מלח לסוכר? בין שמן לשמנת? בין בשר לקציפת חמאה?
היא מבשלת ואני אופה. את כל מה שהיא מטגנת אני מאדה. הוא מתחנן שאלמד ממנה להכין קציצות, אני טוענת שאוכל של אמא אוכלים אצל אמא.
יש משהו מאוד מנחם בעובדה שלא משנה כמה גרוע אני אבשל, בסופו של דבר האוכל שהילדים שלי הכי יאהבו יהיה האוכל שלי. אז כבר עכשיו אני דואגת לאמץ לי כמה מאכלים חביבים (ורצוי לא מסובכים מדי) שאני מכינה בתדירות גבוהה יחסית (פעם בחודשיים זה הרבה?), במטרה שיהפכו עם הזמן להיות המאכל המסורתי שלנו. אפילו פתחתי מחברת מתכונים רק בשבילם. 
למעשה הכוונה הייתה להביא עכשיו איזשהו מתכון נחמד למאפינס קישואים או קיש מנגולד, אבל התחרטתי. תאמינו לי שאין שום דבר מרגש באוכל שאני מכינה. 
במתוקים לעומת זאת - יש קצת יותר עניין...
פאדג' בראוניז מהאגדות


מילקי טופ תוצרת בית



מילקי טופ תוצרת בית
לשכבה הראשונה: פאדג' בראוניז מהאגדות חתוכים לקוביות קטנות
לשכבה השניה: פודינג שוקולד מהמתכון המעולה והקליל הזה
לשכבה השלישית: שמנת מתוקה מוקצפת עם כף סוכר
לשכבת הטופ: זרעים של שוקולד