02 אוגוסט 2011

3


וואו! באיזו מהירות חלפה עוד שנה!
בלי שהרגשתי, הפעוט הפך לבן 3. ממש לא שמתי לב. פשוט הייתי כל כך עסוקה בהכנות לחגיגה...

אפילו דרישות מיוחדות לא היו לו (לא שבאמת טרחתי לבדוק...)
לא פיראטים, לא פיטר-פן, לא דייגו, ומזל שלא יובל המבולבל.
כל שהטריד את מנוחתו היה מתי הנר בצורת הספרה 3 שהוא קיבל מהגננת יהיה דולק על עוגה. ולא משנה לו על איזו עוגה.

ובכל זאת, הילד כבר בוגר, ו(כשנוח לנו) הוא גם שותף להחלטות שקשורות אליו, אז שאלתי אותו:
"בא לך סוסים ביומולדת?"
והוא הסתכל עלי בעיניים מלאות בהבנה וענה:
"אמא, אני חושב שסוסים זה רעיון מצויין"

אחחחח, כמה נחת!

הגבר מיד קיבל משימה שעד היום הוא עדיין מספר לכל מי שמוכן לשמוע כיצד עמד בה בגבורה:
נסע לדרום תל-אביב. באוטו. בפקקים!
קנה 35 מקלות של מטאטא.
במחיר פשוט מציאה.
בתוספת מחיר קטנטנה הסכימו לנסר לו אותם לאורך שאשתו פקדה.
העמיס את כל 35 המקלות באוטו.
נסע את כל הדרך חזרה לצפון העיר והעלה אותם הביתה. במעלית.

אני, לעומת זאת, כל מה שעשיתי במשך כמה ימים היה:
גזרתי, תפרתי, מילאתי, הדבקתי והפכתי 35 מקלות מטאטא לסוסים.
אה, ואח"כ גם קצת בישלתי וקצת אפיתי ובלילות הפכתי מפיות נייר לפרחים.

אבל אם תשאלו אותו – אז כל מה שעשיתי היה להיכנס לאינטרנט ולעשות הזמנה מאוד יקרה מהסופר.
גברים...

מסיבה? 
שיא המסיבה (טוב, אם לא סופרים את הדלקת הנר) היה כשארנון, חבר יקר, הושיב סביבו את כל הילדים וסיפר להם בדיה על סוס דמיוני. אחר כך הוא גם לימד אותם איך לרכב על סוס-מטאטא. חלק מהילדים (בעיקר הבנות אם נודה על האמת) תפסו את העניין מהר ויצאו לשוטט במרחבי המתחם המגודר בלונים. אלה הפרקטיים יותר קלטו את הפוטנציאל הגלום במקל ארוך עם שערות בקצה והחלו מיד במלאכת טאטוא יסודית...

ואני? כל המסיבה הסתובבתי עם זאטוטה בוכייה על הידיים. למה? ככה. קמה על צד שמאל. רוצה רק אמא. 
נשים...






     ועוד לפני שהספקתן לשאול (כן, אני בהחלט מניחה שהרוב המכריע פה הוא נשי...) אז
     ועם זה עושים כוכבים,
     ועם זה עושים דייזי, ובכל מיני גדלים,
     ותודה גדולה גדולה למותק.