14 אוגוסט 2011

ט"ו באב

"בובי, מחר חג האהבה, קנית לי כבר מתנה?" שאלתי, בוהה נפעמת בכותנת לילה מהממת, נראית כזאת מלטפת ונעימה. כזאת שתרצי תמיד ללבוש אבל בסוף תישאר כנראה לנצח במגירה.
"מה? איזה חג?" ההוא נראה קצת מבולבל, לא מאמין ששוב זה קורה...
"ט"ו באב! נכון קנית לי?"
"כן, כן... בב-ברור..." הוא עדיין נראה מבולבל, ממשיך ללכת ישר, שומר על פוקר פייס. בטח זכר, ממש...
"מעולה! כי אני קניתי לך מתנה מה זה שווה!"
אני רואה את המחשבות מתחילות לרוץ לו בראש. סורק את יומן הפגישות שלו למחר, מנסה להבין איפה הוא מצליח להשחיל גיחה לקניון הקרוב, לא ברור לו מה צריך להיות גודל הנזק שישתווה למתנה השווה שאני קניתי לו... אופסי... מתנה? קניתי לו? אוי... לא, לא ממש, סתם אמרתי כי קיוויתי שאולי פתאום הוא יחשוב ש.. ויגיד ש... ומה לעזאזל חשבתי לעצמי? ואיך אני מוצאת מחר זמן לקפוץ לקניון לקנות לו מתנה שווה??? אוי, ולמי בכל יש רעיון למתנה שווה? ולמי בכלל יש סבלנות לזה? ומי ביכלל צריך את החג הזה? זה מה זה תקוע עכשיו! ומתי בכלל הפכה המתנה למדד לאהבה???


כמנהגנו - עטרות נייר (מנג'טים) וקישוטי לבבות אכילים באדיבות מותק - בוטיק סוכר