26 דצמבר 2011

איש שלג

נכון שטלביזיה יכולה להיות לפעמים ממש ברכה?
נגיד ב-6:30 בבוקר כשכל מה שבא לכם לעשות זה להתהפך לצד השני ולהמשיך לישון, לתפוס רק עוד תנומה קצרה (או ארוכה). בדיוק בזמן שבו מופיעים להם שני זאטוטים בחדר...
אוי כמה שאני מעריכה את לולי וחבריו. ב-6:30 אני ממש אסירת תודה.

לפעמים טלביזיה יכולה להיות גם קצת בעייתית, בייחוד כשהיא מספקת רעיונות...
"אמא, מתי יהיה לנו שלג?"
"שלג חמודי? למה שלג?"
"כי אני רוצה שלג!"
איך לא חשבתי על זה קודם?...
"חמודי, אתה זוכר שאנחנו גרים במדינת ישראל?"
"כן" העיניים שלו זוהרות, הוא כבר מדמיין את מפולות השלגים של מדינת ישראל...
"אז מדינת ישראל היא מדינה חמה ולכן אין לנו שלג"
הוא מתאכזב אבל לא מתייאש ופונה לסמכות גבוהה יותר: "אבא, מתי יהיה לנו שלג?"
"מממ... השנה אפילו בחרמון אין ממש שלג..." ההוא עונה בייאוש, נזכר בערגה בהחלקות במדרון עם ניילון על הטוסיק...
הקטן לא מבין מה זה חרמון אבל הוא כן מבין שמאבא כנראה לא ייצא לו שלג והוא עובר לגישה תוקפנית יותר "אני רוצה שאאאאאאלללללללאאאאג!!!"
"חמודי, למה בעצם אתה כל כך רוצה שלג?"
"כדי להכין איש שלג..."

אני מסתכלת על הטלביזיה, מחפשת את מקור הצרות שלי ומבינה.
מה? מה קרה לטלביזיה הישראלית? למה בחנוכה אנחנו חייבים לראות דווקא תוכניות על הכריסטמס המושלג, הלבן, היפה, הנוצץ, המה-מם של הגוייים....

טוב, את השלג לתל-אביב אני לא יכולה להביא, אבל איש שלג זה כבר סיפור אחר...



אז איך מכינים?
כרגיל, נכנסים למותק ומצטיידים:
חותכן עוגיות קרייזי דייזי, רויאל אייסינג לבן, אבקת פיות, חותכן קפיץ פתיתי שלג, בצק סוכר, מנג'ט מיני כסוף, סוכריות כסף, צבע מאכל כחול קרח