08 דצמבר 2012

חג השמן

https://www.facebook.com/festiblogHanukkah

אצלנו בבית לא מטגנים. נקודה.
אם אפשר - מאדים.
אם אי אפשר - אופים.
מקסימום צולים.

אבל חנוכה - חנוכה זה יוצא מן הכלל.
בחנוכה - בעיקר מטגנים. זו ההזדמנות השנתית שלנו להתפרע קצת עם שמן.

אם במשך שנה שלמה אנחנו קונים בממוצע 2 בקבוקי שמן, אז לפני חנוכה קונים בבת אחת שני בקבוקי שמן.
ככה סתם, להכנס לאווירה.


הרי אין כמו טעמים וריחות כדי לעורר זכרונות, אז אני דואגת שבכל חג יהיה לנו מאכל משפחתי מסורתי.
אני כבר מפנטזת על הימים בהם יהיו לי נכדים (אבל לא יהיו לי קמטים!) והם יעלו בריצה במדרגות כי בחנוכה סבתא מכינה מאכל מיוחד, כזה שמכינים רק פעם בשנה. מאכל מלא בשמן.

אז ביום הראשון מטגנים סופגניות, מטגנים לביבות, מטגנים כדורי גבינות, 
מטגנים שניצלים, מטגנים צ'יפסים ומטגנים ירקות. ואז מנקים את כל הקירות, הארונות והחלונות מכל השמן שעף עליהם.
ביום השני הפולניה שבי כבר מתחילה להתעורר.
אחרי הכל - חנוכה זה חג שנמשך 8 ימים. 8 ימים של טיגונים. בחישוב מהיר - 8 ימים של ניקוי קירות.
יכול להיות???
אז אני רק מורחת את המחבת בקצת שמן.
ביום השלישי אני כבר לגמרי מעגלת פינות ומכינה "כאילו". כאילו מטוגן - רק שזה אפוי.
אבל האנינים הקטנים שלי, הם לא פראיירים, מיד תוקעים לי מבט תוהה "אמא, גם זה מנס פך השמן?".
אני לא מאבדת עשתונות "ברור חמוד! כל החג הוא סביב הפך!".
עכשיו גם בעלי תוקע בי מבט.
"מה?...." אני מיתממת.

"אצל אמא שלי היה שמן אמיתי כל החג".
"אצל אמא שלך יש שמן כל השנה".
"נו ותראי איך יצאתי מבריק..."



המטוגנות - סופגניות גבינה


כן, אפשר גם כקייקפופס:

הכאילו מטוגנות - דונאטס אפויים




והמתכונים:
מקור המתכון: culinaryart


איפה משיגים?
מזרה צבעוני, צבעי מאכל, רויאל אייסינג - מותק בוטיק סוכר
כלים חד-פעמיים מהממים: צלחות, כוסות, כפיות, קשים - פארטי סט

אנחנו מזמינות אתכם לראות מה שאר חברותנו המוכשרות בפסטיבלוג הכינו לכבוד החג!
רשימת בלוגים נוספים שמשתתפים בפסטיבלוג:

קפה ויפה
Colourful way

ותודה גדולה לאפרת ליכטנשטט ריזי על העיצוב הגרפי,
לאיריס פוגל בן חמו על היוזמה והרעיון,
ולרונית כפיר על הברקה ויעוץ לשוני!

תוכלו לעבור עם העכבר על התמונות בגלריית הפסטיבלוג. לחיצה על תמונה שאהבתם תוביל אתכם אל הפוסט המלא בבלוג מאיר אחר.
חג שמח!


http://colourfulway.blogspot.co.il/
http://www.habaytashop.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92
http://cafe-veyafe.com/
http://www.tapuz.co.il/blog/net/Maavaron.aspx?foldername=danaisr
http://www.avnikeren.com/

http://roomsandwords.co.il/
http://www.lula-design.com/
http://mekoopelet1.blogspot.co.il/
http://www.tweelingen-design.com/blog/
http://ililziv.blogspot.co.il/
http://liathadas.com/blog-heb/
http://coolandbello.co.il/

http://www.mylovelymess.com/
http://mayuk.radzis.com/
http://www.shirley-nemesh.com/
http://oritgidali.wordpress.com/
http://www.misspetel.com/






08 נובמבר 2012

משפחה בחופשה

בפעם הראשונה שהעזנו בכלל לנסות, היינו זוג עם זאטוט כמעט בן שנתיים. ביקשנו ואפילו קיבלנו חדר באגף שקט הפונה לים. בבוקר התעוררנו לקול הגלים המתנפצים, האוכל היה מעולה, והקטן - לא רק שישן פעמיים ביום גם נרדם בקלות בשמונה בערב. בקיצור, חלום!

חזרנו שוב. מצויידים בזאטוט נוסף וגם זוג חברים אמיצים עם שני ילדים. משתוקקים ומצפים לחופשה חלומית נוספת.

הפעם מסתבר כבר קוטלגנו אחרת ומשום מה שיכנו אותנו באזור המשפחות.

מה? מה לעזאזל אנחנו עושים שם? איך הגענו לשם? בוודאי נפלה טעות!

מיהרנו חזרה לקבלה (יא איך אני אוהבת להחליף חדרים!) והסברנו: אנחנו ביקשנו במיוחד לחזור לאזור ההוא, הטוב, השקט, הנעים, בלי צעקות של ילדים. הם היו מאד אדיבים ונעימים, הבינו שמדובר בזוג מכחישים שחושבים שהם עדיין צעירים ולא מבינים שהם הרבה יותר קרובים ל-40 מאשר ל-20...

כדי להמחיש את הנקודה הם הוציאו מפה ושם ראינו את החלוקה – חצי מהמקום מיועד לזוגות וחצי למשפחות. הצד של המגניבים והצד של העייפים. מעולה! הבנתם אותנו – אנחנו במגניבים! ההם הצביעו על שני הקטנים שלא חדלו להוציא אנרגיה מהרגע שפירקנו אותם מהמונית ופסקו: אתם משפחה!

ובהחלט היינו משפחה. כל ערב התחננו בפני הזאטוטים לשווא לקצת מנוחה.
עד שנזכרנו איך זה עובד: בשבילם נגמרה החופשה. כמו בבית ארוחת ערב ב-6:30 והופ לעגלה, טיול קצר, סיפור ועוד שיר ובשמונה אפס אפס כולם ישנים! סופסופ ישבנו ואכלנו ארוחת ערב של מבוגרים...

העוברים והשבים, המומים ממראה ארבעת העגלות השקטות, היו מבסוטים בשבילנו, סוף סוף הם קצת נחים...

ומה שבכלל עניין את קרן זה איך הכנתי את השמיכות המהממות של הילדים... "זו לא אני, את יודעת, זאת שרית..."

הכנת שמיכות פיקה קייציות ב-3 צעדים
שלב ראשון – מתקשרים לשרית ומבררים
"איפה קונים פיקה לבן?"
"בחנות בדים"
"אה יופי. איפה זהיוצא בדיוק?"
"יש בנחלת בנימין כמה חנויות. למה? מה את צריכה?"
"אה, סתם, אני רוצה להכין לבנים שמיכות קטנות לקיץ – לפעמים קריר בערב כשיוצאים"
"אה, רעיון טוב, בהצלחה!"
"תודה!"

שלב שני - ממתינים שבוע בסבלנות ושוב מתקשרים לשרית
"את קופצת במקרה בקרוב לנחלת בנימין?"
"ברור"
"תוכלי להביא לי בדי פיקה לבן בבקשה?"
"בטח!"
"תודה רבה!"
שלב שלישי – שוב ממתינים בסבלנות. כשהצלצול המיוחל מגיע עונים בחינניות:
"הבאתי לך בדים, מה את רוצה לעשות איתם?"
"אמרתי לך, לתפור שמיכות קטנות יפות כאלה, אולי עם השמות של הילדים – לא משהו מסובך..."
"כן, בטח... איך את מאייתת איתי באנגלית – עם או I?...

ומה נראה לכם? שלילדים שלה היא תסתפק בשמיכות פיקה פשוטות?
חלילה!
לילדים שלה - פחות מפאף-קווילט לא נכנס למיטה...













10 אוקטובר 2012

אחרי החגים זה כאן


היה טוב, היה נהדר,בילינו, נהננו.

נסענו רחוק. פגשנו משפחה. ברכנו, ואכלנו, ושוב ברכנו ושוב אכלנו.

נסענו עוד יותר רחוק. פגשנו חברים. ברכנו, ואכלנו, והפעם גם טיילנו.

נסענו כל הדרך חזרה.


פעם אחת גם אכלנו ואז צמנו, ואז שוב אכלנו, ובין לבין שוב ברכנו.

הופתענו לגלות כמה אוכל הבטן הקטנה של הזאטוטים הקטנים שלנו מסוגלת להכיל.

גילינו שוב שבני הזוג שלנו לא רק עובדים אלא גם חיים ונושמים, ואוכלים.

התחלנו להתגעגע לעבודה.

בנינו סוכה, ושוב ברכנו ושוב אכלנו, ולסיום גם קינחנו, והקפנו.
ועם כל הקפה כבר ממש התגעגענו לעבודה.


והיום יש לנו גם כמה ברכות משלנו - 
ברוך פותח גנים 
ברוך בורא גננות, וצהרונים
ברוך מי שהמציא קייטנות
ברוכה הבאה בייביסיטר 
וברוך הנותן לנו פרנסה כדי שנוכל לשלם על כל אלה.



קינוח אחרון לפני שמתחילים (שוב) דיאטה.

פבלובה שוקולד פטל


פבלובה שוקולד פטל

22 ספטמבר 2012

כתבו עלינו בעיתון!




אז זהו, כתבו עלינו בעיתון. וזה לא סתם – זה כי מישהי שם במערכת שמעה עלינו, ומכיוון שלא, אנחנו לא מכירות שם אף אחד, היא כנראה שמעה עלינו מכם. אז רצינו להגיד לכם תודה.
תודה שקראתם
תודה שפרגנתם
תודה שהגבתם
תודה על כל לייק
תודה על כל האהבה שהפגנתם
תודה לילדים שלנו שתמיד מספקים לנו השראה
תודה לבני הזוג שלנו שמעודדים ותומכים ללא הפסקה
פשוט תודה!






אז איך מכינים עציצי קאפקקייקס מהממים? אה, בשביל זה תצטרכו ללכת לקנות מעריב. כן, זה של אתמול. מוסף סגנון, עמ' 42 ;)
נחזור אחרי החגים עם שלל קשקושים והגיגים ובינתיים שנה טובה וחתימה טובה.
אוהבות
שרית וסתיו פטל



12 ספטמבר 2012

שנה טובה!

לכבוד השנה החדשה רצינו לאחל לכם
שינה טובה ומתוקה
שינה של בריאות ואושר
שנת צהריים עמוקה
שנת יופי נעימה
שנת בין ערביים
שנת סתם ככה בינתיים
שנת בוא ננוח בשניים
שתהיה שנה של ברכה ומנוחה
בקיצור, שתהיה שנה טובה!

אוהבות,
שרית וסתיו פטל








08 אוגוסט 2012

כנגד כל הסיכויים



יש את האנשים האלה שאתה פשוט עומד מהצד ומעריץ. 
אלה האנשים שהסיכויים פשוט לא מדברים אליהם. 
אנשים שלא מאמינים בלא מומלץ. אנשים שלא מתחברים לאי אפשר.
ואפילו כשהמומחים מרימים ידיים הם ימצאו דרך ובכל זאת ינסו.
הם אלה שקוראים עליהם במאמרים מקצועיים.

היא, היא החלימה מהמחלה הארורה שהשאירה אותה בלי צוואר רחם. 
כנגד כל הסיכויים היא נכנסה להיריון. 
כנגד כל הסיכויים היא החזיקה אותו 23 שבועות. 
וההיא, הגוזלית הקטנה, מלאת אמונה וחדורת מוטיביציה, ממש כמו אמא שלה, שרדה את הלילה הראשון. שבוע. חודש. ואז עוד אחד. ועוד... 
עמדנו מהצד וראינו אותה נלחמת על כל טיפת אוויר. הגורה הקטנה. 

כנגד כל הסיכויים היא שוחררה מבית החולים ועכשיו מתחילים החיים. חיים מלאים בסיכויים. 

אנחנו מעריצים, תומכים, מחזקים, אוהבים, מקווים, מייחלים. 

בשבילך השמיים הם הגבול.














להוראות הכנה ליצירת כדור פורח - הכנסו לבלינגבלינג

23 יולי 2012

ברווזונת בת שנתיים




לפעמים אני שואלת את עצמי לאן נעלמה הפשטות.
עוד הודעה בפייס: "תשרייני את חמישי בערב, יש מכירה."
"איפה הפעם?"
"מה זה משנה?"
אוי הברוך... "נוסעים רחוק, אה?"
"יש מצב..."
נסענו. רחוק. רחוק מתל אביב בכל אופן.  
היו שם נשים. מ-ל-א נשים. בלי גברים. רק נשים. נו בטח, אולי אם היה שם איזה גבר אפשר היה לשמוע את קול ההיגיון.  
אה כן. הוא היה שם. עמד ומכר קשים בשקל... והמון נשים עמדו בתור כדי לקנות חבילות של קשים. קש בשקל...
מצאתי לי כסא נמוך והתמקמתי. צופה מגובה הרצפה על שאון הנשים הרוכשות ולא מאמינה למראה עיני. כמה כבר אפשר לקנות???
ואז היא חזרה. כולה מחוייכת מאוזן לאוזן. כל כך מרוצה מעצמה – כאילו הרגע הצליחה לסגור את עסקת חייה.
"מה כבר קנית?"
"מה כבר לא קנית?"
"את הכל! לא קניתי את הכל! נו באמת, מה קנית?"
"לא חשוב"
"תראי לי"
"עזבי את תצחקי עליי"
"ברור! אני רק רוצה לדעת על מה... מה? מה זה? קנית את הקשים בשקל??? אבל, אבל, למה?..."
"כי לאפרוחה יש יומולדת?"
"תגידי, את באמת מאמינה שזה מה שהילדה שלך תזכור מהיום הולדת שנתיים שלה?..."
"כן. ברור. זה ועוד כמה דברים... ואם היא לא תזכור, אני אדאג שיהיו כמה תמונות שיזכירו לה."




















בשביל מסיבה צהובה מגעגעת שכזו, תצטרכו:
צבע מאכל צהוב לימון
סט חותכני עוגיות - עיגול
תבנית עוגה בצורת קאפקייק
סוכריות מזרה
טושים אכילים - אדום ושחור
סט חותכן וטקסטורה - בלוסום
חותכן קפיץ פרח


קשים מנייר
גרילנדה צהובה מנייר
סכום חד פעמי צהוב
מפיות נייר צהובות


ותודות לליהי היקרה ממותק בוטיק סוכר ולדנה המקסימה מפארטי-סט.