25 פברואר 2012

פורים הום-מייד

(מתוך פרוייקט עבור בלינגבלינג)

טוב אז זה כבר לא סוד שאני לפורים מתארגנת בהקדם. ממש בהקדם. ממש ממש בהקדם…ופורים זה תכף ממש עוד מעט!

אחד הדברים הכי בעיתיים בפורים הוא שתינוקות – כמה שהם חמודים בתחפושות, ככה הם מסכנים. זה תמיד משהו מסורבל ומגושם שקשה להלביש להם וכשכבר סופסוף הצלחת כל מה שאת רואה זה מבט אומלל ששואל "עוד הרבה זמן אני הולך להיות תקוע בתוך הדבר הזה??!!!" ואז כדי לחזק את הטענה הוא משחרר איזו חבילה מדיפה, ואת לא מבינה למה לעזאזל דווקא עכשיו זה צריך היה לקרות, ורק שחלילה לא יגלוש…
בשעה טובה הצלחת לצאת מהבית, מאושרת וגאה – גרפת כבר לפחות שלוש מחמאות עד שהקטן פלט את כל הארוחה. נו מה, לוחץ לו אולי???…

ברור שזה לא בשבילו, זה בשבילי, שכשיהיה בן 30 ויהיה לו תינוק משלו, אני אראה לו איזה חמוד הוא היה בפורים הראשון שלו, ובפורים השני, ובפורים השלישי… ככה בערך עד שהוא גילה את ספיידרמן…

אבל תינוק, אין לו מושג שפורים, וגם לא ממש אכפת לו כל מה שהוא רוצה זה לאכול טוב, שיחליפו לו בזמן ושיתנו לו לישון בשקט. אז למה להפריע לו?! להלביש אותו בתחפושת מסורבלת ומעקצצת בשביל שיישארו לי תמונות של ילד בוכה בתחפושת??!! אם רק לפחות זה לא היה עולה הון (ברור שאין כזה דבר תחפושת זולה לתינוקות)!

אז זהו, מסתבר שיש! אפשר לארגן תחפושת נוחה לתינוק ולכיס ובלי לקחת משכנתא נוספת.




אז איך מכינים? ההדרכה ממש כאן

13 פברואר 2012

It’s all about packaging


רק שתדעו לכם שזה לא כזה פשוט להיות חברה שלה.
נכון, היא מהממת ואני מתה עליה.
נכון, התאהבתי בה במבט ראשון ולא נתתי לה ללכת.
באמת.
הלכתי אחריה ברחוב. לא שיחררתי. משתכרת אחריה. אני והבטן. עוד שאלה ועוד שאלה – העגלה טובה או לא טובה? וכדאי או לא כדאי לי מלונית?
אחר כך הסתבר שבעלה ואני כבר מכירים ומכאן הכל היה פשוט יותר...

כן, נכון שיש לזה גם צדדים חיוביים.
זה באמת נוח שאת מספרת בערב שעשית איזו שטות וקנית כרית קטנה לתינוק באיקאה שאין להשיג לה ציפה בשום מקום, ולמחרת בבוקר את מקבלת סמס "תיבת דואר".
מה זה אומר תיבת דואר? מה זה קוד? אז ניסיתי את האפשרות הראשונה ופתחתי את תיבת הדואר שלי. מצאתי שם ציפה לבנה מושלמת בגודל מדוייק עם אפליקציה של אנייה וחותמת בשם של העולל...
ואת חושבת לעצמך שזו בטח סתם מחווה של התחלה, אבל עוברות השנים וההיא עדיין ממשיכה (היא ממש מוזרה!).


דוגרי, אני לא סתם מקטרת (בחיים לא). זה באמת קשה! תבינו אותי, היא מעמידה סטנדרטים ממש, ממש, אבל ממש גבוהים...
הקטע הוא שבהתחלה את אומרת לעצמך "נו  אין מה לעשות, היא זו היא ואני זו אני, וכל אחד צריך להתמקד במה שהוא טוב בו". 
אבל זה כמו אדם וחווה. נגסת נסעת. הידיעה, היא כבר נמצאת שם...
ועכשיו פתאום אני מוצאת את עצמי קושרת את המפתחות הרזרבים של השכנים בסרט צבעוני. תופרת תחפושות בפורים (מה רע בקניות און-ליין???). עושה כל מיני דברים מוזרים.
השיא היה היום.
הזמנתי לילד פאזל בקופונים. כן, אני מאלה. הקופסא הגיעה בסדר. אבל לא ברמה שלה.
מצאתי את עצמי משדרגת.
השקעתי בזה לפחות 10 דקות של מחשבה ועבודה (והרבה אהבה).
ותראו מה יצא!!!
בושה, פשוט בושה!
אם היא רק היתה רואה...
אה, היא ראתה...

תכלס, היא היתה אמורה הייתה להיות ממש גאה בי. ולו רק בזכות העובדה שיש לי בכלל סרט אדום כזה!
אז לא.
היא אכן הופתעה, אפילו חייכה לרגע, הרימה את העיניים לבדוק שזו באמת אני שעומדת שם וזרקה לי משפט של מורה "נו, בסוף עוד יצא ממך משהו" ואז הודיעה "לא בא בחשבון!".
"ככה אורזים מתנות???!!!"
ואז קיבלתי הרצאה שלמה על חשיבות האריזה, ואם זה לא מספיק אז גם לקינוח הדגמה - הוצאנו מהמזווה את כל הפסטות וארזנו אותן בקפידה. ואת כל קופסאות התה. והוופלים...


ובסוף בסוף, שניה לפני שהתמוטטתי סופית, היא שלפה את התותחים הכבדים באמת...
לא, לא בשבילי, בשביל בעלה...





אה כן, פורים בפתח. אל תשאלו מה היא עושה לנו. טרור. פשוט טרור. חכו...



המנג'טים? ממותק.
חותכני אותיות? ממותק.
קישוט לב אדום? ממותק!