08 נובמבר 2012

משפחה בחופשה

בפעם הראשונה שהעזנו בכלל לנסות, היינו זוג עם זאטוט כמעט בן שנתיים. ביקשנו ואפילו קיבלנו חדר באגף שקט הפונה לים. בבוקר התעוררנו לקול הגלים המתנפצים, האוכל היה מעולה, והקטן - לא רק שישן פעמיים ביום גם נרדם בקלות בשמונה בערב. בקיצור, חלום!

חזרנו שוב. מצויידים בזאטוט נוסף וגם זוג חברים אמיצים עם שני ילדים. משתוקקים ומצפים לחופשה חלומית נוספת.

הפעם מסתבר כבר קוטלגנו אחרת ומשום מה שיכנו אותנו באזור המשפחות.

מה? מה לעזאזל אנחנו עושים שם? איך הגענו לשם? בוודאי נפלה טעות!

מיהרנו חזרה לקבלה (יא איך אני אוהבת להחליף חדרים!) והסברנו: אנחנו ביקשנו במיוחד לחזור לאזור ההוא, הטוב, השקט, הנעים, בלי צעקות של ילדים. הם היו מאד אדיבים ונעימים, הבינו שמדובר בזוג מכחישים שחושבים שהם עדיין צעירים ולא מבינים שהם הרבה יותר קרובים ל-40 מאשר ל-20...

כדי להמחיש את הנקודה הם הוציאו מפה ושם ראינו את החלוקה – חצי מהמקום מיועד לזוגות וחצי למשפחות. הצד של המגניבים והצד של העייפים. מעולה! הבנתם אותנו – אנחנו במגניבים! ההם הצביעו על שני הקטנים שלא חדלו להוציא אנרגיה מהרגע שפירקנו אותם מהמונית ופסקו: אתם משפחה!

ובהחלט היינו משפחה. כל ערב התחננו בפני הזאטוטים לשווא לקצת מנוחה.
עד שנזכרנו איך זה עובד: בשבילם נגמרה החופשה. כמו בבית ארוחת ערב ב-6:30 והופ לעגלה, טיול קצר, סיפור ועוד שיר ובשמונה אפס אפס כולם ישנים! סופסופ ישבנו ואכלנו ארוחת ערב של מבוגרים...

העוברים והשבים, המומים ממראה ארבעת העגלות השקטות, היו מבסוטים בשבילנו, סוף סוף הם קצת נחים...

ומה שבכלל עניין את קרן זה איך הכנתי את השמיכות המהממות של הילדים... "זו לא אני, את יודעת, זאת שרית..."

הכנת שמיכות פיקה קייציות ב-3 צעדים
שלב ראשון – מתקשרים לשרית ומבררים
"איפה קונים פיקה לבן?"
"בחנות בדים"
"אה יופי. איפה זהיוצא בדיוק?"
"יש בנחלת בנימין כמה חנויות. למה? מה את צריכה?"
"אה, סתם, אני רוצה להכין לבנים שמיכות קטנות לקיץ – לפעמים קריר בערב כשיוצאים"
"אה, רעיון טוב, בהצלחה!"
"תודה!"

שלב שני - ממתינים שבוע בסבלנות ושוב מתקשרים לשרית
"את קופצת במקרה בקרוב לנחלת בנימין?"
"ברור"
"תוכלי להביא לי בדי פיקה לבן בבקשה?"
"בטח!"
"תודה רבה!"
שלב שלישי – שוב ממתינים בסבלנות. כשהצלצול המיוחל מגיע עונים בחינניות:
"הבאתי לך בדים, מה את רוצה לעשות איתם?"
"אמרתי לך, לתפור שמיכות קטנות יפות כאלה, אולי עם השמות של הילדים – לא משהו מסובך..."
"כן, בטח... איך את מאייתת איתי באנגלית – עם או I?...

ומה נראה לכם? שלילדים שלה היא תסתפק בשמיכות פיקה פשוטות?
חלילה!
לילדים שלה - פחות מפאף-קווילט לא נכנס למיטה...