25 דצמבר 2013

על בנים ועל בנות


בת.
אני רוצה בת.
מה לא ברור? 
בת - אני רוצה ב-ת!!!
כן, כזאת עם צמות וקוקיות וכל השיגעונות. כן, מעצבנת כזאת. 
בדיוק. ככה אני רוצה - בת. 
לא בן. 
לא עוד בן. 
בת!

תבינו, כל החיים שלי גדלתי עם בנים. 3 אחים. בחיי שאני אוהבת אותם, אבל לגיוון קיוויתי לאיזו בת קטנה.
ילדה מתוקה לשחק איתה בבובות ויצירות.

בבכור שמחתי. הייתי מאושרת. בן בכור!
ואז רציתי גם בת. 
נו טוב, שני בנים זה גם לא רע. חברים לתמיד. וכולם גם הבטיחו שהשלישית תהיי בת.
מה רע בשני בנים ובת? להיפך, זה מצויין: הם ישמרו לי על הבת :)
כשקלטתי את הצ'ופצ'יק השלישי, זה שהרופא ניסה להסתיר בסקירה התחלתי להשתולל.
מה כבר ביקשתי? בת??!

אני יודעת, אני יודעת, כולם כל המן אומרים: הכי חשוב זה הבריאות.
והרי הבנים, הם כבר יביאו בנות.
גם כן בנות. בטח יביאו לי פרינססות שטלתניות.

והכי מבאס. לא, באמת, הכי מבאס, זה לבוא אליה ולראות את כל השמלות היפות שהיא תופרת לקטנה שלה. 
את הכובעים המ-א-ממים שהיא סורגת לה. כל אלה שאמורים היו לעבור בטבעיות אליי ועכשיו בטבעיות הם פשוט פוסחים מעליי ועוברים לחברה אחרת, אחת כזאת מעצבנת שנולדה לה בת...
אני נכנסת אליה הביתה ולבי נחמץ לראות את המובייל הורוד הזה. אני גם רוצה כזה. ורוד מתקתק ומאוס.
היא קולטת אותי וישר מבינה, מרגיעה ומבטיחה "אל תדאגי, נכין לך אחד כחול".

הדמעות חונקות לי את הגרון.
לפחות יש לי חברות בנות טובות. ממש טובות.




הוראות הכנה:
החומרים:
מקלות, אפשר מחנויות יצירה ואפשר גם ענפים. אפשר גם חישוק במקום.
חוט שקוף
דבק ג'ל
צורות מנייר בריסטול. אפשר להכין לבד ואפשר לחפש מוכן באטסי.


אם משתמשים במקלות - מצליבים וקושרים.

מדביקים את הצורות על החוט. מורחים פס של דבק על הנייר ומדביקים את החוט. אפשר להדביק שתי צורות זהות משני צידי החוט, אבל לא חייבים. באותו אופן מדביקים כמה צורות לאורך החוט. מכינים חוטים כאלה לפי הצורך.


קושרים את החוטים עם הצורות המודבקות עליהם למקלות (או לחישוק, או לקולב, או למה שבא), ותולים.






16 אוקטובר 2013

כפתורים להמונים


כל פעם אנחנו מופתעות מחדש. באמת. כל פעם.
כל פעם אנחנו כותבות פוסט, בטוחות שאתן רק מרפרפות בתמונות ועוברות הלאה,
מקסימום החברות שלנו שמרגישות מחויבויות (או אולי מאויימות) - הן אלה שבאמת קוראות
.
ואז פתאום מתחילות להגיע התגובות וגם לייקים לתמונות.
הי, ויש לנו אפילו קורא אחד! אה, לא, זה הבעל... רגע, אז מי זה השני?...

אז נכון שכבר אמרנו את זה בעבר, אבל תמיד מרגישות צורך לומר שוב:
ת-ו-ד-ה! תודה שאתן חוזרות וקוראות ומפרגנות ומגיבות! כיף לנו!

ובהמשך לפוסט אצל דנה ישראלי, אז הנה, 
ביקשתן, הפצרתן, התחננתן - 
אז קבלו: איך הופכים עוגיות לכפתורים - נלמד להכין ציפוי ואפילו להשתמש בחותכנים ;)




וככה הופכים עוגיות לכפתורים:

את המתכון לעוגיות תמצאו אצל דנה, פה.

אז מה צריך:
בצק סוכר
צבע מאכל
צנתר קטן 2 מ"מ (או קשית שתיה דקה)
חותכני עוגיות עגולים, בשני גדלים. אחד קטן בכחצי ס"מ מהשני
רויאל אייסינג לבן
שקית זילוף

לעבודה:
צובעים את הבצק בצבע מאכל.
מרדדים דק, לעובי של כ 1-2 מ"מ, אם הבצק נדבק אפשר לפדר את המערוך ומשטח העבודה במעט קורנפלור.


קורצים עיגול מהבצק עם החותכן הגדול יותר


בעזרת החותכן הקטן יותר - מטביעים את העיגול הפנימי (לוחצים קלות, לא עד הסוף)



משתמשים בצנתר הקטן (או בקשית) כדי לחורר חורים קטנים



מכינים רויאל אייסינג ומכניסים לשקית זילוף, חותכים חור קטנטן בקצה השקית ומזלפים "חוט" בין החורים



כעת, לוקחים את הכפתור, הופכים בעדינות, מרטיבים במעט מעט מים (אפשר ורצוי להשתמש במכחול) ומניחים על העוגיה להדבקה. ממתינים לייבוש ומחביאים :)




10 אוגוסט 2013

Hello, August

קיץ, חם, ודביק.
שוב.

פעם חשבנו שזה פשוט נורא לעבור את את סוף ההריון בחום הזה של אוגוסט.
אחר כך חשבנו שיותר נורא זה ללדת בעיצומו של אוגוסט.
ואז גילינו, שבעצם הכי נורא זה להיות בחופשת לידה באוגוסט.
בסוף הבנו, שהכי נורא, אבל הכי נורא - זה לחגוג יום הולדת באוגוסט!

ואני לא בטוחה יותר כבר למי זה יותר נורא, לי, או לה?

תוך כמה שנים היא פתאום תגלה
שזה לא רק שלא עורכים לכבודה מסיבה גדולה בחצר אלא מסתפקים בסלון הקטן,
שלא רק שלא מזמינים את כל העולם אלא רק את הקרובים ביותר (אלה שיסלחו לנו על הסלון הקטן),
שלא רק שאמא שלה אופה ומקטרת בלי סוף - כי המטבח הממש ממש קטן, הוא ממש ממש לא ממוזג,
אלא בעיקר שהיא חוגגת יומולדת בחופש הגדול...

עשו לעצמכן טובה - תכננו את הלידה הבאה לחורף.


















במה השתמשנו?
סט 4 חותכני פרחים
חותכן קפיץ פרח

23 יוני 2013

לטיול יצאנו


סמס: "נוסעים לראות פריחת רקפות, בואו!"
"מה אתה אומר?" אני פונה אל ההוא "אולי נצא מהעיר לשם שינוי? הם אומרים שזה לא רחוק."

ההוא זורם. נסענו.

יום יפה, מעולה לטיול בחיק הטבע, ובתור צ׳ופר אירגנו גם מכירת בגדים מאולתרת לא רחוק מהרקפות. הסתדרנו!
מגיעים לשביל הכניסה ליעד, ודווקא שם, שם בדיוק, התמקמה לה בשיא החוצפה, כאילו באה להתריס, שלולית בוץ ע-נ-ק-י-ת!
ההוא מיד עושה פרסה. אני לא מבינה, מה קרה? מסתבר שהוא לא בא מוכן לבוץ. אין לו נעליים מתאימות.
ברור שאין לו, הוא אף פעם לא קנה כאלה...

טוב אני לא הגעתי עד לכאן כדי לעשות אחורה פנה. מספיק עם השטויות, אנחנו הולכים לראות רקפות!
באסרטיביות שאינה מביישת מתאבקות בוץ אני שולפת שני זאטוטים מהאוטו ובאומץ רב פונה לעבר השלולית.

באמת חבל שלא באנו במגפיים.

טוב, שלוליות או לא להיות - אנחנו צוללים והמים קרים.
מרחוק אני רואה את ההוא מתקדם לעברינו. לא נעים לו כנראה.
צלחנו את השלולית ואנחנו מטפסים על הגבעה. מה גבעה? הר!

מה, באתם לבד? הם שואלים, ואני מצביעה לאחור, עומדת להתחיל להסביר כשפתאום, לא יאומן, הוא מגיע!
במיומנות השמורה לעירונים אמיתיים בלבד הוא מקפץ מעל השלולית מבלי שאף טיפה פוגעת בנעליו האדומות. החבר׳ה מריעים, ממש גאים! הוא עשה זאת!

עכשיו קר לו לנסיך...

ההיא מופתעת. יצאתם מהעיר? באמת? אתם?
ועוד שרדתם?!

בואו, תאכלו משהו. בטח היה לכם קשה...








לחמניות קונוס
החומרים:
3.5 כוסות קמח לחם
2 כפיות שמרים יבשים
כף סוכר
חצי כוס חלב
חצי כוס מים
3 כפות שמן
ביצה
כפית מלח

להברשה:
חלמון טרוף עם כף חלב
שומשום, קצח

אופן ההכנה:
מערבבים היטב בקערת המיקסר קמח עם שמרים וסוכר. מוסיפים מים, חלב, שמן, מלח וביצה, ולשים כ-10 דקות.
מכסים את הקערה ומניחים לתפיחה עד שהבצק מכפיל את נפחו, כשעה.
מחממים תנור לטמפרטורה של 180 מעלות.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח, ליריעה בעובי של כחצי ס"מ, ובאורך של כ-40 ס"מ. חותכים לרצועות בעובי של כ-3 ס"מ (הכי נוח עם גלגלת פיצה).
מגלגלים את רצועות הבצק על גבי קונוסים (כאלה שקונים בסופר, או על גביעי גלידה עטופים בנייר אלומיניום)
מברישים בחלמון עם חלב, מפזרים שומשום וקצח ומכניסים לתנור לכ-18-20 דקות, עד שהקונוסים מזהיבים והבית מתמלא בריחות מעלפים.

בתאבון!




רוצים עוד מיספטל? עקבו אחרינו באינסטגרם!


08 מאי 2013

מתחברות לשבועות


חברות.
יש לי כמה כאלה.
לפעמים קשה לי להבין איך הן מצליחות לסבול אותי. מה גורם להן לא להחליף את שם הרשומה שלי בסלולרי שלהן ל"לא לענות". מילא, פעם עוד היו מקבלות ממני עוגות, היום - בקושי מתכון...

יש לי חברות מהגן, מבית הספר, מהצבא. יש כאלה שהכרתי באוניברסיטה, במחלקת יולדות, ואת ההיא – ההיא שפגשתי במדרכה. ויש עוד סוג אחד, אחד חדש: הוירטואליות. אלה שמכירים ברשת.

לפעמים, אחת שהייתה וירטואלית הופכת לחברה של ממש. אמיתית!
כזאת בדיוק היא מאיוק.

בהתחלה אני ידעתי מי היא, והיא, ככל הנראה, אפילו לא שמעה עלי. ואז העולם הוירטואלי הפגיש בינינו, ומכאן כל השאר היסטוריה.
בפעם הראשונה שנכנסתי אליה הביתה - לא הצלחתי לדבר.
הרגשתי שנכנסתי פיזית לתוך הפינטרסט. כל מה שנעוץ אצלי בלוחות, נעוץ אצלה בחיים.
הבחורה כל כך מוכשרת שבא לי לבכות.
לבכות!

לקראת שבועות נפגשנו שוב במטרה להחריב את המטבח הפינטרסטי שלה.
רקחנו בארנץ' חגיגי - אני אפיתי והיא עשתה קסמים, במיוחד בשבילכם :).

עכשיו אני רק אורזת לי מזוודה קטנה ואת המשפחה ועוברת לגור בעליית הגג שלה, מתחת לשולחן העבודה.
מי צריך יותר מזה?









את המתכונים לכל היופי הזה אפשר  להוריד, להדפיס ולשמור ישר בתוך קופסת המתכונים, בקובץ שמאיה הכינה, ממש כאן.
ואת הגרפיקה אפשר להוריד בבלוג שלה. אחרי שתסיימו להתעלף ממנו, רוצו להדפיס.

חג שמח!

27 מרץ 2013

חג החירות


קוראים לזה חג החירות. ואני כבר שנים שלא מבינה איזה חירות? מה חירות בזה??? 
קודם מכריחים אותי לנקות את הבית. את כל הבית. לא להשאיר גרגר אבק. 
ואז מחזירים לי את הילדים לחופש בבית. אז בשביל מה ניקיתי? ואיזה מין חופש זה? זה לא חופש לנו, זה חופש לגננות!
ורק כדי לוודא שלא נשארה לך דקת רגל-על-רגל, מארגנים לך אלף סעודות. לא, לא רק עם המשפחה שלך. ל-כ-ל המשפחה. ואם אפשר אז גם כמה קרובים. קרובים רחוקים. ואבוי אם בדיוק השנה זה התור שלנו...

לפעמים את חושבת שאולי הפעם תצליחי לסדר את המערכת ותלכי להתארח אצל אמא אחרת (נגיד אמא שלו?) – שהיא כבר תתאמץ, היא הרי מתה על זה, רק תני לה את ההזדמנות לקטר על זה ששוב היא צריכה לארח את כל המשפחה לחג וכמה סירים היא כבר הכינה. ואז כל מה שאת  צריכה זה רק קינוח קטן.
קטן, אה? משפחה שלמה והקרובים הרחוקים שלה בונים עלייך שהמה נשתנה שלהם הלילה יהיה הקינוח שלך. שאת תצליחי לחלץ אותם מתסבוכת הקינוחים היבשים סטייל פרעה.
אה כן, וכמובן לא לשכוח את המתנה למארחת. אף אחד לא אומר את זה אבל ברור שזה צריך להיות משהו שווה ומושקע. וחלילה לא אותו הדבר כמו בשנה שעברה! 

ובארוחה עצמה זה לא שאת באמת יושבת. מסובין? תחלמי! איזו מין כלה זו היא זו שלא עוזרת?!
לסיום מושלם מחכות עוד שעתיים של פקקים, ועד שהזאטוטים נרדמים הם משחררים כל טיפת אנרגיה שהתירוש הכניסה להם. 
ואז את חוזרת הביתה, אמצע הלילה, שעתיים ישבתם בפקקים בדרך חזרה, משכיבה את הילדים ונופלת מותשת למיטה.
נדמה כאילו עברו רק 5 דקות של שינה רצופה כשאת שומעת קול קטן מסתנן מעבר לריסים – "אמא, כבר בוקר?" את פותחת חריץ קטן ומגלה חדר שטוף שמש ומבינה שאין שום דרך שתוכלי לשכנע אותו שעדיין ליל. עוד יום של חופש מתחיל. סליחה, של עבדות.

את שולחת את הקול הקטן והחמוד הזה לשלוף לעצמו בקבוק שוקו מהמקרר, הפעם בעצמו, ומבטיחה לו שאם ייתן לך עוד 10 דקות של שינה, את תראי לו איך הבקבוק יודע להפוך למפלצת!


באולינג מפלצות - פעילות לימי עבדות
החומרים הדרושים:
בקבוקי פלסטיק קטנים ריקים (למשל של שוקו, משקאות יוגורט)
כדורי קלקר בכל מיני גדלים
דבק חם
צבעים 
איך מכינים:
מורידים את התויות מהבקבוקים,
מדביקים לפתח של כל בקבוק כדור קלקר בעזרת דבק חם,
מוסיפים עיניים,
צובעים,
מייבשים,
מוצאים כדור ונהנים!