18 פברואר 2013

גול!

"תגידי, מה אנחנו הולכות לעשות עם הידיים שלך? מה את באמת רוצה לעשות?"
אני שואלת אותה ובעיניי רוחי אני מדמיינת את הסטודיו הקסום שאנחנו פותחות לאימהות שבאות להעביר אצלנו כמה שעות של ריפוי בעיסוק – תופרות, רוקמות, יוצרות. אנחנו מגישות להן קפה עם עוגיה מעשה ידיה להתפאר וככה נפתח לו בית קפה קטן ליד שמתקיים בזכות המאפים המעולים שהיא מוכרת בו, וחולפות כמה שנים והעסק כבר ממש משגשג ו... "אני רוצה להופיע בעיתון". אני מתעוררת. אין לי מושג על מה היא מדברת.

בין שאני מנסה להבין לאן התעופפו כל השטרות הדמיוניים שעפו סביבי ובין הניסיון להבין מה היא באמת אומרת. עיתון? מאיפה לעזאזל זה בא? היא הרי הבחורה הכי צנועה והכי שקטה שאני מכירה, אז מאיפה העיתון הזה נוחת פתאום, הופך את חיזיון השטרות לצליל של מטבעות...


היא מסבירה."תמיד תהיתי לעצמי אם יום אחד אתנוסס על שער של מגזין
מלכת היופי אני כנראה לא אהיה, אז "לאישה" ירד מהפרק
ביקיני לא ממש מחמיא לי, אז כנראה שגם "בלייזר" שלא יאמצו אותי
בשלב מסויים נותר לי רק לקוות שלא אככב בעמוד הראשון של ידיעות, בנסיבות חמורות..
אז חשבתי אולי, אולי מישהו ירצה לשלב משהו שלי ברקע, אולי איזו שמיכה שתפרתי זרוקה על מיטה מהממת, עוגיה שאפיתי מקשטת פרסום של צלחת...יש לך במקרה קשרים בעיתון?"

אוקי, עיתון, לא לזה ציפיתי.

"את לא זקוקה לקשרים, הם יגיעו אלייך כבר. אין מ-צ-ב שלא!"


סמס: "משלוחי מנות בעיתונים! בעיתונים!!!"

אני מזנקת לראות, עוברת אחד אחד ואז עוד אחד. אני לא מאמינה. אני פשוט לא מאמינה.משלוחי המנות מככבים בעיתונים. לא סתם עיתונים, עיתונים שווים! נישה, דרך האוכל, הורים וילדים! 

אני מעלעלת בין הדפים, מתענגת על כל תמונה וכל שורה, ופתאום אני קולטת: ה
שער, כבשנו את השער!
אני שולחת לה חזרה "כובשת! את פשוט כובשת!!!"

צילום: בועז לביא

צילום: בועז לביא

צילום: בועז לביא

צילום: בועז לביא

צילום: בועז לביא

צילום: בועז לביא

צילום: בועז לביא
תודה גדולה גדולה לעדי עורכת המגזין נישה על ההזדמנות שנתנה לנו,
לטלי עורכת המגזין דרך האוכל על שהאמינה בנו,
לליהי ממותק על חומרי גלם וקישוטים מתוקים,
ולדנה מפארטי-סט על כלים חד פעמיים מהממים.
את ההפקה במלואה ואת כל המתכונים אפשר לראות במגזינים דרך האוכל ונישה, גליון פברואר 2013,
וגם אונליין - כאן

פורים שמח!

17 פברואר 2013

משלוח מנות

יש בעיה.
אתמול בגינה האמהות כבר התחילו לדבר על משלוחי מנות ומה נותנים לגננות. אז חשבתי לעצמי, נו מה, עוד פעם? למה צריך לתת משלוחי מנות לגננות בפורים? מה, לא מספיק שאספנו כסף למתנות ראש השנה, פסח וסופשנה? זה מלא מתנות! אני לא מקבלת כל כך הרבה מתנות לאורך השנה, ואני בהיי-טק! מה זה העודף מוטיבציה הזה???

מיד התקשרתי לקטר לה.

"תגידי, את רצינית? את רוצה להגיד לי שלא נתת בשנה שעברה???"
מה, זאת אומרת שהיא כן נתנה בשנה שעברה...?

ואז קיבלתי הרצאה שלמה, על כמה זה חשוב להראות לגננות שאנחנו מעריכות אותן, בכל זאת, הן אלה שמבלות עם הילדים שלנו את חלק ניכר מהחיים שלהם ומה זה כבר קצת עבודה על משלוח מנות צנוע לעומת העבודה החשובה שהן עושות עם הילדים שלנו, ו-ה-כ-י חשוב: כמה זה חשוב שהן יאהבו את הילד שלנו בדיוק כמו את כל שאר הילדים, כן, אלה שהאימהות שלהם כן יביאו משלוחי מנות.
כן, כל זה במרחק משלוח מנות טפשי.


טוב, המסר עבר. אז מה אני עושה? אני שוב מתקשרת.
היא: "תשכחי מזה. אני לא מכינה לך"
אני: "לא מכינה לי מה?"
היא: "את אפילו לא מדגדגת לי את העלבון של האינטלגציה. תכיני בעצמך"
אחרי שאיימתי לקנות משהו מוכן היא התרצתה והסכימה שנכין ביחד.
בדיעבד – יכולתי להכין לבד. אם רק היה לי ארון מלא בסוכריות צבעוניות ואם רק הייתי יודעת איך להמיס שוקולד...







"תגידי, זה לא קצת פשוט למשלוחי מנות בשבילך?"
"אה, מה פיתום, השתגעת? אלה לא המשלוחים שלי, אלה שלך..."
"מה? מה זאת אומרת? איזו חוצפה! איפה שלך?"
"תקבלי מחר!"
היא יודעת איך להרגיע אותי. אוקי. יופי. סגור. עכשיו תחפושות. מה קורה עם זה באמת?

"תשכחי מזה!" לא לוקח לה הרבה זמן להבין "אין לי כוח יותר! יש לנו כבר יותר מדי ילדים! וחוץ מזה הם גם ככה רוצים להיות ספיידרמן..."

‫טוב אז השנה לא תהיה תחפושת אולי, אבל יש לנו משהו אחר. יש לנו הזדמנות מדהימה לקחת חלק בפרוייקט מדהים. הפרוייקט של באבלז: 30 בלוגריות מדהימות שחברו במטרה ליצור משהו מאד מיוחד שמביא את מיטב הלייף סטייל לעמוד אחד. במיוחד בשבילכן.



ואיך מכינים כזה משלוח מנות?
בקלות!
ממיסים שוקולד שאוהבים, שופכים לתוך כפיות, מפזרים סוכריות ומניחים להתקשות.

מזרה צבעוני - להשיג במותק בוטיק סוכר
כפיות חד פעמיות - להשיג בפארטי-סט

חג שמיייח!