25 מרץ 2014

40

גברים זה הדבר הכי מעצבן בעולם.  ה-כ-י מעצבן בעולם.
ליתר דיוק - בעלים. וכן, אמא שלהם אשמה. כמובן. 
סליחה. תיקון  - 
גברים במשבר גיל ה-40 זה הדבר הכי מעצבן בעולם. ה-כ-י מעצבן. בעולם! 
וכן, עדיין אמא שלהם אשמה. היא תמיד אשמה. 

אני אפילו לא זוכרת איך בדיוק זה התחיל. 
רק זוכרת את המחיר ששילמנו על נעלי הריצה הראשונות שהוא רכש. 
אח"כ את המחיר ששילמנו על זוג האופניים הראשונות שהוא קנה.  
בהמשך הסתבר שבשביל לרכוב על אופניים צריך נעליים מתאימות, במחיר מתאים, ומכנסיים מתאימות, במחיר עוד יותר מתאים.  
ואז עברו איזה שבועיים של אימונים שבהם הוא הבין שהאופניים שרכש הן לא מספיק טובות, ושילמנו כראוי על זוג ראוי יותר, לפחות לטעמו. 
ובינתיים נעלי הריצה נשחקו והיה צורך לקנות חדשות, ואז צריך לשדרג גלגלים לאופניים, ולקנות חליפה לרכיבה, וחליפה לריצה, וגם חליפה לשחיה, וגם כל מיני ויטמינים, וחטיפי אנרגיה, ומסאג׳ים לשחרור השרירים הכואבים, ושוב נשחקו הנעליים, אז קנינו חדשות, ואותן הוא שכח יומיים אחר כך בחדר הכושר, אז קנינו שוב חדשות, ופתאום ההוא שלא הצליח להזדחל מהמיטה לפני 10 בשבת בבוקר היה קם ב-5, מעמיס את האופניים ויוצא לרכיבה עד הצהריים, משאיר מאחור את ההריונית ההיא עם 2 זאטוטים בדירה, שימצאו כבר דרך לשעשע את עצמם, ויוצא כל יום לשעתיים-שלוש של אימונים, כאילו היה רווק נטול מחויבויות, וכל מה שהוא חושב עליו ומתעסק בו ומדבר עליו זה התחרות הגדולה שבאופק, והאימונים לקראתה, והנעליים שהוא עוד צריך לקנות.

ובדיוק ככה מצאתי את עצמי יום אחד מתמודדת עם מתבגר בן 40 במשבר שכל המוח עבר לו לשריר שמדווש באופניים.   

והכי נורא? אבל הכי נורא? בזמן שאת הולכת ותופחת ומתעגלת ומרגישה כמו חבית עגלגלה ובצקית, ההוא רק הולך ומתחטב, ופתאום אין לך יותר שותף למנת גלידה אל תוך הלילה כי הוא עבר לחיות על שייק פטרוזיליה…

ואז הגיעה התחרות הגדולה שלקראתה התכונן במהלך כל החודשים האלה (וכבר ציינתי כמה עולה ההרשמה אליה? סכום של 4 ספרות. בחיי!), והוא ארז תיק עם חליפת רכיבה, חליפת ריצה וחליפת שחיה, ויטמינים וחטיפי אנרגיה, העמיס אופניים וגלגלים ספייר, וירד לסופ״ש באילת. לנו לא נשאר מקום להכנס לאוטו אז נשארנו בבית. 
ואז הוא חזר מאילת, גאה ומלא באדרנלין, סיפר על הישגיו המרשימים, נכנס למיטה, נרדם, קם צולע, וצלע ככה כמה ימים, נח קצת, התבטל קצת, ולאט לאט השריר של האופניים התחיל להצטמצם בחזרה ושיחרר את המוח לחזור למקומו הטבעי, וסוף סוף קיבלתי מחדש את ההוא שהתחתנתי איתו, ההוא שאוהב גלידות. 

אז תקשיבי - משבר גיל שנתיים, גיל 38, משבר הילד הראשון, השני, השלישי, גיל ההתבגרות, או כל משבר אחר, חמור ככל שיהיה, הוא אפילו לא רמז קטנטן, פצפון!, למה שעוד מחכה לך. תזכרי את זה טוב, תתחילי לתרגל נשימות כבר מעכשיו, ותקני רסקיו בכל פעם שיש מבצע. שלא תגידי שלא הזהרתי. 

ולבעלי היקר, שחוגג היום 40 - צר לי אבל לא נשאר לנו כסף לקנות לך מתנה. אולי עד הערב עוד אצליח למכור את האופניים ולקנות לך משהו, אבל לפחות הכנתי לך עוגה… 

טוב נו, וגם עוד דבר אחד קטן, או שניים, מקסימום 40… על כל דבר שאני אוהבת בך.
מזל טוב איש שלי, לחיי 40 השנים הבאות!














איפה משיגים?
סוכריות כסופות, צבעי מאכל כסופים, אבקות נצנצים אכילות - של מג'יק קולור אצל מותק בוטיק סוכר
מזוודה כסופה - BeekitStudio (והחנות במרמלדה מרקט)
קישוט פומפונים, שרשרת דגלונים, דוייליז מהממים, קישוטי שפמים - Dreams and Wishes (והחנות במרמלדה מרקט)

04 מרץ 2014

משלוח מנות!

זה מדהים איך כל שנה פורים בא. כל שנה. לא מפספס אף שנה. ומשנה לשנה הוא מגיע מהר יותר. 
ועוד יותר מדהים איך כל שנה אנחנו כאילו מופתעות מחדש: "מה? כבר פורים? אוף, למה לעזאזל לא התארגנו מבעוד מועד?!..."

אז זהו, שהשנה כן התארגנו. ואפילו מבעוד מועד. 
כי ככה זה כשאת בהריון מתקדם: הרגע האחרון הוא לא אופציה - מי יודע באיזה סוג של אשפוז תמצאי את עצמך בדיוק ברגע הלא נכון

והפעם אפילו קצת השקענו, אם לא בתחפושות (כי הרי האפרוחים והשפים הם כבר בעלי דעה מוצקה משל עצמם. הם דורשים גיבורי על ו/או דמויות מבחילות אחרות. וגם מקבלים.) אז לפחות במשלוח המנות.

בשנה שעברה לא התפרענו, ורק יצקנו שוקולד מומס לכפיות צבעוניות, אבל השנה עמלנו וטרחנו קצת יותר, טוב נו, לא יותר מדי - מה שאפשר הכנו מראש, ומה שאפשר קנינו  ושידרגנו. 
וזה המשלוח שלנו:




יצא חמוד, לא?
בקרוב אצלכן! 
איך?
אספנו את כל התמונות, המתכונים, ההסברים והטיפים, ואיגדנו אותם למגזין וירטואלי, אותו תוכלו לראות בקלות כאן.
יאללה, להפשיל שרוולים ולעבודה!
















רוצו להכין, אנחנו כאן לתמיכה, ואל תשכחו לחזור לספר לנו איך יצא.
תכלס, אין על פורים, זה החג הכי כייפי שיש. 

חג שמייח!