24 פברואר 2015

שוקו

אין כמו ריחות בשביל להחזיר אותנו ברגע לילדות.

בשבילי זה הסבון הבודד שנהגנו להתרחץ איתו (כן כן, אז, עוד במיליניום הקודם, לא היה כזה מבחר). 

בשביל הילדים שלי דווקא קיוויתי שהזיכרון יבוא יותר מכיוון המטבח...

אז בימים גשומים, או סתם קרירים, אנחנו חוזרים מהגן ומכינים שוקו חם. 
המצאנו לנו טקס של ממש, מוציאים את ספלי השוקו על מגש עץ וליד כל ספל מונחת אחר כבוד גם עוגיה חמודה.

פתאום הם הגיעו לגיל שמתחילים עם משאלות - עוצמים עיניים, מחברים כפיים, לובשים פרצוף של מלאך ומתאמצים חזק "הלוואי שהעוגיה תהיה בגודל של עוגה... הלוואי הלוואי..." 
אני דווקא הייתי יותר בכיוון של "הלוואי שלא..."
ובכל זאת, כשכמה ימים אחרי זה קיבלתי את השוקולית לאפייה לבדיקה, התחשק לי לרגע להפוך לפיה טובה...

אמנם הייתי סקפטית, אבל נתתי לזה צ'אנס. נכנסתי למטבח ורקחתי כמה מתכונים.

בעיצומה של האפיה, הברדקיסט שלי נכנס אחרי בית הספר הביתה, פתח את הדלת, נעצר, ריחרח וקרא:
"אמא, יש פה ריח של שוקו! ממממ.... אבל אני לא רואה שוקו!"
השוקו, אפרוח שלי, השוקו בתוך העוגה...

11 פברואר 2015

ולנטיינס


מה הקטע עם וולנטיין הזה?


לא, כי... אני חושבת על זה, ותכלס, זה לי נראה כזה חג של צעירים. לא ככה?

טוב, אז נגיד שכבר הצלחנו להשיג בייביסיטר לערב כזה - 
(מה פיתום הבייביסיטר הצעירה - היא בדיוק קבעה עם החבר החדש שלה)
אבל נגיד שההורים מסכימים לבוא, תוך מחאה כי הם ממש לא מבינים למה אנחנו חוגגים את החגים של הגויים
(פייר, לדעתי הם באמת אף פעם לא היו צעירים).

אז נגיד שכבר הצלחנו לצאת, אז מה נעשה?
נצא למקום מגניב בתל אביב?
כלומר, נחפש חניה, נראה את כל הזוגות הצעירים המאוהבים עם כל הניצוצות שעפים מהם לכל הכיוונים?
נסתכל על כל הילדים האלה, אלה שעדיין אין להם ילדים, ולעומתם אנחנו נראים כל כך מרוטים, שלא נאמר – מבוגרים. 

כן, יאללה, בוא נלך על זה, נהיה צעירים ומטורפים!
רק שאין לי ממש מה ללבוש...
אז אולי נישאר בבית ונעשה משהו של אוהבים?
נזמין משהו, נפתח בקבוק יין - משהו של שניים שיזכיר לנו שאנחנו חיים.

הוא מבטל אותי במהירות, יודע בוודאות שאם אנחנו נשארים בבית, אנחנו כבר לא חיים.
טוב מה הוא רוצה, אנחנו כבר תכף בני ארבעים ...  אנחנו באמת כבר לא כל כך חיים.

הוא מתעקש ואנחנו יוצאים. כל הדרך אני מחשבת מתי אנחנו כבר חוזרים. מאוהבים, אבל חוזרים.

פתאום אני מוצאת את עצמי על איזה בר, בין כל הצעירים, אומדת את מצבי.
כולם נראים כל כך חמודים. מאוהבים כאלה.
אני מצמצמת את העיניים, אולי ככה זה יראה שאני מאוהבת? או אולי סתם נרדמת?

הברמן זורק לי מבט מרחם, מנחם, מוזג לנו צ'ייסרים, והמצב סופסופ מתחמם.
שעתיים אחרי אני מבינה, הם לא מאוהבים, הם פשוט שיכורים. נקודה.

אבל מה רע? העיקר שיצאנו והיה כיף נורא.
חייבים לעשות את זה שוב!


בוולנטיין הבא







מקרונים במילוי שוקולד ליצ'י

למקרונים:
חלק א'
150 גרם אבקת שקדים
150 גרם אבקת סוכר
55 גרם חלבון מיושן (חלבונים שהופרדו ושכבו למנוחה במקרר לפחות כמה ימים)
2 טיפות צבע מאכל ורוד בזוקה
מערבבים יחד את כל החומרים

חלק ב'
150 גרם סוכר
38 גרם מים (כן, 38 גרם)
55 גרם חלבון

ההכנה:
שמים אבקת שקדים ואבקת סוכר במעבד מזון וטוחנים לאבקה דקה. מעבירים פעמיים דרך מסננת.
שמים חלבונים בקערת המיקסר. מכניסים מים וסוכר לסיר קטן על אש בינונית. לא מערבבים.
כשהתערובת בסיר מגיעה ל-112 מעלות מתחילים להקציף את החלבונים. כשמגיע ל-118 מעלות יוצקים את הסירופ לתוך החלבונים בזרם דק תוך כדי הקצפה וממשיכים להקציף עד שמתקרר. 
מקפלים פנימה את תערובת השקדים. מכניסים לשקית זילוף ומזלפים לתוך תבנית סיליקון למקרונים בצורת לבבות. אופים 4 דקות בתנור שחומם מראש ל-160 מעלות ואז מורידים את חום התנור ל-140 מעלות ואופים 10 דקות נוספות. 
מצננים בתבנית ומשחררים כשמתקרר.




למילוי:
100 מ"ל שמנת מתוקה
200 גרם שוקולד מריר
קורט מלח
2 כפות ליקר ליצ'י

שוברים את השוקולד לקוביות קטנות.
מחממים את השמנת בסיר קטן לסף רתיחה.
מורידים מהאש, מוסיפים את השוקולד לסיר וממתינים כדקה. מערבבים היטב עד שמתקבלת תערובת אחידה. מוסיפים מלח וליקר, מערבבים היטב ומצננים מעט.

לחיצי שוקולד
ממיסים 100 גרם שוקולד, מכניסים לשקית זילוף וגוזרים חור קטנטן בקצה.
מזלפים חיצים על גבי נייר אפיה, כאורך גדול בכ-3 ס"מ מאורך המקרון, וממתינים עד להתקשות מחדש של השוקולד.





ההרכבה:
מכניסים את תערובת השוקולד לשקית זילוף, מחלקים את המקרונים לזוגות, מזלפים מעט מהקרם על מקרון, מצמידים חץ ומצמידים מקרון נוסף.